Dibur_hamatchil על שמות 14:30

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים כצפור שהיא נתונה ביד אדם שאם יכבוש ידו מעט מיד היא נחנקת שנאמר נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים וגו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם. וכאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה שנאמר או הנסה אלהים. שאין תלמוד לומר מקרב גוי אלא כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה שנאמר ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם וגו':

וירא ישראל את מצרים מת מפני ארבעה דברים ראו ישראל את מצרים מתים כדי שלא יאמרו כשם שעלינו מצד זה כך עלו מצריים מצד זה. וכדי שלא יהו מצרים אומרים כשם שאנו אבודים בים כך אבדו ישראל בים. וכדי שיקחו ישראל את הבזה שהיו טעונין כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. וכדי שיהו ישראל נותנין את עיניהם בהן ומכירין אותן ומוכיחין אותן שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך ותרא אויבתי ותכסה בושה. וירא ישראל את מצרים מתים אינו אומר אלא מת. מתים ולא מתים כענין שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה היתה אלא מתה ולא מתה:

דבר אחר ויושע ה' ביום ההוא וכי ישראל ביד מצרים היו אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין יבוא מיכאל שר שלהן וידון לפניך עמי. באותה שעה אמר הקב"ה (הוא) למיכאל בוא ודון עמו פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו רבונו של עולם אתה גזרת על אומה זו שיהו משועבדין תחת ידי אומה שלי ארבע מאות שנה שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' ועדיין לא עבדו בהן אלא שמונים ושש שנה משנולדה מרים ועדיין לא הגיע זמנם לצאת אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי עד ארבע מאות שנה כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת. באותה שעה אמר לו הקב"ה למיכאל להחזיר לו תשובה מיד שתק מיכאל. באותה שעה השיב הקב"ה ואמר לעוזא יש לי ללמד זכות על בני כלום נתחייבו בני שעבוד אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי שאמר לפני במה אדע כי אירשנה ואמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כלום אמרתי בארץ מצרים בארץ לא להם דברתי וכבר גלוי וידוע שמשנולד יצחק נעשו גרים וכבר שלמו ארבע מאות שנה אין לך לשעבד על בני כלום. באותה שעה הציל הקב"ה את ישראל לכך נאמר ויושע ה' ביום ההוא וגו'. וירא ישראל את היד הגדולה בשעה שבקש הקב"ה להטביע את מצרים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עולה ולא משוא פנים ולא מקח שחד למה אתה רוצה להטביע מצרים כלום הטביעו בני מבניך או הרגו מהם בשביל ששעבדו בהן אתה רוצה לטבען כבר נטלו שכרן כל כסף וכל זהב שלהן. באותה שעה כנס הקב"ה כל פמליא של מעלה ואמר להם הוו דנין ביני ובין עוזא שר של מצרים בתחלה הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף הבין בחכמתו ונעשו כולן עבדיו ולבסוף באו בני כגרים ושעבדו בהם שעבוד קשה עד שעלתה צעקתם לפני ושלחתי להם משה ואהרן עבדי ואמרו למלך שלהם כה אמר ה' אלהי העברים והיו יושבין לפניו כל מלכי מזרח ומערב והתחיל מתגאה לפניהן ואמר מי ה' שלא הביא דורון כל אותן השנים כדרך כל אלהות לא ידעתי את ה' אלא המתינו ואבדוק בספרים שלי אם שמו כתוב אצלי. בדק ולא מצא השיבו משה ואהרן ואמרו ליה הוא ברא שמים וארץ והוא צר העובר במעי אמו והוא משיב רוחות ומוריד גשמים ומפריח טללים ומצמיח אילנות ועשבים וממית ומחיה נפש כל חי בידו. השיב לשלוחי אין אלוה בעולם שיעשה מעשים הללו אלא אני בראתי עצמי ואת נילוס נהרי שנאמר לי יאורי ואני עשיתני. השיב ואמר לחכמיו שמעתם אלוה זה מעולם אמרו ליה שמענו שבן חכמים הוא [בן] מלכי קדם שנאמר איך תאמרו אל פרעה בן חכמים וגו' השיב לשלוחי לא ידעתי כיון שכפר בי שלחתי לו עשר מכות ולא הועלתי וכל כך כפר בי והוסיף לשעבד את בני ולאחר שהודעתי לו את כחי וגבורתי שלח בעל כרחו ועכשיו רדף אחריהם להחזירם לשעבוד מי עשה כזה ולא הבין אינו ראוי לטבעו בים הוא וכל חילו. השיבו לו כל פמליא של מעלה הדין עמך ועשה מה שאתה חפץ. באותה שעה ענה עוזא ואמר רבונו של עולם יודע אני בעצמי שהן חייבין אלא שב עליהם במדת רחמים. באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט ועמד לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם הלא שעבדו בניך שעבוד קשה כזה תרחם עליהם מיד חזר הקב"ה וישב עליהן במדת הדין וחזר וטבעם בים לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה: