פירוש על שמות 18:14

וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם וגו׳. יש להתבונן מאחר שראה יתרו את כל אשר הוא עושה לעם. מה טעם נשאל מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם. וגם משה למה לו להשיב כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים וגו׳ הרי הוא רואה כל אותן הדברים. וכי מי שנכנס לחנותו של חייט שעוסק במלאכתו יאמר לו מה אתה עושה. או שישיב לו החייט אני תוסר. ועוד מה הוסיף לו יתרו באומרו היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה וגו׳ והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות. לא הול״ל כי אם ואתה תחזה מכל העם וגו׳. וי״ל כשראה יתרו כל אשר הוא עושה לבדו דימה בעצמו שמא ח״ו לא נתכוין בזה משה כי אם לכבוד עצמו שיחתכו כל הדברים ויעשו על פיו. ולא ירים איש את ידו ואת רגלו לפניו. ולזה א״ל מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם כלומר שיש בזה זלזול והוא שאתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך. ועוד שיש טורח גדול בזה לעם שעומד עליך מבקר עד ערב. השיבו משה ח״ו שאיני מתכוין לזלזל בכבודן של ישראל שאני יושב במקומי עד שיבא אלי העם לדרוש אלהים לתפלה בעד חוליהם וצרכיהם. גם יהיה להם דבר בדיני ממונות בא אלי ואיני מחזר אחר דבריהם ועניניהם אלא מעצמן באין אלי. וג״כ אני מודיע להם חקי האלהים ותורותיו. שדבר זה מוכרח הוא שיהיה על ידי ולא ע״י אחרים. אבל הב׳ ענינים הראשונים אפשר שיעשו ג״כ ע״י אחרים. אלא שאיני מחזר ורודף אחריהם אבל הם באין אלי מעצמן. השיבו יתרו ואמר לו לא טוב הדבר אשר אתה עושה. לא אמר בכאן אשר אתה עושה לעם כמו שאמר למעלה. שלמעלה נראה לו שמזלזל בכבודן של ישראל ולזה אמר לו אשר אתה עושה לעם. אבל עתה שאמר לו שהם באין מעצמן ואינו רודף אחר השררה לא אמר לעם. אבל אמר מ״מ לא טוב הדבר אשר אתה עושה לפי שנבול תבול וגו׳. ואמר לשון נבול לומר שאלו הג׳ דברים שאתה עושה ודאי לא יעלו בידך בשלימות. כיון שיש עליך טורח הדין ויהיו כלם בלתי שלמים כמו נובלות תאנים שלא נגמר בישולן. כן אלו הדברים אתה ממהר ענינם ומקצר בו ולא יהיו שלמים. אבל שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך ותצליח אז בכל עניניך. היה אתה לעם מול האלהים לתפלה כמו שאמרת שהיית עושה מקדמת דנא. אבל מתחלה לא היית קובע ועתה תהיה קבוע לכל הבא לדרוש אלהים וזהו מול האלהים. ג״כ מה שאמרת כי יהיה להם דבר בא אלי לא טוב הדבר שאתה עושה שאינך חוקר ודורש להציל עשוק מיד עושקו אלא אם בא לפניך מעצמו. אבל אם נתבייש לבוא או לא מצא פנאי מחמת רוב הטורח שעליך בענין המשפט. או היה בעל דינו אלם ולא יכול לבוא לפניך ישאר עשוק וגזול כל הימים ואין לו מושיע. אבל צריך אתה להביא הדברים אל האלהים כלומר אל הדיינים שידונו אותם. ורמז לו כאן על מה שיאמר לו לבסוף שימנה דיינים שרי אלפים וגו׳. וזהו מ״ש והבאת אתה את הדברים. כלומר אתה בעצמך תחקור ותדרוש בעול וחמס שיעשה והביאנו אל הדיינים לדונו. ומה שאמרת ג״כ והודעתי את חקי האלהים וגו׳. יותר מזה צריך אתה לעשות. והוא שאחרי שהודיע להם החקים והתורות תוסיף להזהירם ולהתרות בהם שלא יעברו עליהם. וג״כ צריך אתה להודיעם מלבד החקים והתורות שאר מדות שצריכין להתנהג בהם. והוא מ״ש והודעת להם את הדרך ילכו בה וגו׳. וכל זה תוכל לעשותו כשתחזה מכל העם אנשי חיל וגו׳. וזהו מ״ש והקל מעליך ונשאו אתך. כלומר והקל מעליך שתוכל לעשות אלו הב׳ דברים בשלימות ונשאו אתך בענין המשפט. הרס״ו זללה״ה:

וכל העם רואים את הקולות וכו': י"ל בזה ע"ד ששמעתי משל מן אא"ז זללה"ה שהיה אחד מנגן בכלי זמר יפה מאוד במתיקות ועריבות גדול ואותם שהם שומעים זה לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג עד שהיו רוקדים כמעט עד לתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות וכל מי שהיה קרוב יותר והיה מקרב עצמו לשמוע הכלי זמר היה לו ביותר תענוג והיה רוקד עד מאוד ובתוך כך בא אחד חרש שאינו שומע כלל הקול של כלי זמר הערב רק ראה שאנשים רוקדים עד מאוד והם בעיניו כמשתגעי' ואומר בלבו כי לשמחה מה זה עושה ובאמת אלו היה הוא חכם וידע והבין שהוא מחמת גודל התענוג והנעימות קול של כלי זמר היה הוא ג"כ רוקד שם והנמשל מובן וי"ל בזה וכל העם רואי' את הקולו' היינו שהש"י הופיע על כול' כאחד אור אלוהותו שהשיגו יחד כולם כשראו גודל השמחה כי מלאכי צבאות ידודון ידודון וכו' הבינו שהוא מחמת מתיקות ונעימות אור התורה הקדושה ודחקו עצמם לשמוע קול התורה אע"פ שהיו קצת חרשים מכבר שלא היו שומעים את הקולות הכל נעשו פקחין ועיינין פקוחין היה להם שהיו רואים החדוה והשמחה הגדולה הבינו שהוא בוודאי את הקולות היינו נעימות ועריבות הקול של תורה אע"פ שהם לא השיגו זה נעימות התורה הבינו ע"י השמח' שהוא בוודאי מגודל נעימות התורה ולכך דחקו עצמם לשמוע הקול ממש אולי ישיגו ויבינו נעימות אור התורה והמש"י:

וירא. את כל אשר הוא עושה לעם. שהוא מעמידם מערב עד בקר: