מדרש על שמות 18:14

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ וגו' כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן (אסתר ג, יב), כְּתִיב (שמות א, כב): וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וגו', פַּרְעֹה צִוָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [הוא] לֹא צִוָּה, אַתְּ מַה בְּיָדָךְ (איכה ג, לז): מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, וּמַה צִּוָּה (שמות ו, א): כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם, וְכֵן הַוַּת לֵיהּ. וְעוֹד (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. וְדִכְוָותֵיהּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן, הוּא צִוָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא צִוָּה, הָמָן צִוָּה לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וַה' לֹא צִוָּה, וּמַה צִּוָּה, יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְכֵן הַוַּת לֵיהּ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. כְּתִיב (משלי יז, יט): מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֵּשׁ שָׁבֶר. הַמַּגְבִּיהַּ פִּתְחֵי פִּיו וּמוֹצִיא דְבָרִים שֶׁלֹא כַּהֹגֶן מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּרוֹ, וּבַקְּדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ נִתְבַּשֵּׁל, וְכֵן בְּיִתְרוֹ הוּא אוֹמֵר (שמות יח, יד): כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

וירא חתן משה את כל אשר הוא עושה לעם וגו' אמר לו כמלך שיושב ועבדיו עומדין כך אתה עושה להן לישראל מדוע אתה יושב לבדיך וכל העם נצב עליך:

דָּבָר אַחֵר, וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, כה): לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעֲרִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כא, יא): בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי, עֲמָלֵק וְיִתְרוֹ הָיוּ בְּעֵצָה עִם פַּרְעֹה, כְּשֶׁרָאָה יִתְרוֹ שֶׁאִבֵּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֲמָלֵק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא תּוֹהֶא וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב לְמַעְלָה (שמות יז, יד): כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, וְאַחַר כָּךְ וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, אָמַר אֵין לִי לֵילֵךְ אֶלָּא אֵצֶל אֱלוֹהַּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִנַּיִן אַתָּה לָמֵד שֶׁעֲמָלֵק וְהַמִּדְיָנִים צָרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כב, ז): וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן, וְכֵן (שופטים ו, ג): מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם. וְכֵן בִּלְעָם הָרָשָׁע אוֹמֵר (במדבר כד, כ): וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק, שֶׁלֹא חָזַר בּוֹ, וּכְשֶׁרָאָה לְיִתְרוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה מָה אָמַר (במדבר כד, כא): וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי, מָשָׁל לְצַיָּד שֶׁהָיָה צָד צִפֳּרִים, צָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה, בָּא לָצוּד אֶת הַשְּׁנִיָּה הָלְכָה וְיָשְׁבָה לָהּ עַל אִיקוּנִין שֶׁל מֶלֶךְ, עָמַד לוֹ הַצַּיָּד תּוֹהֶא בָּהּ, אָמַר לָהּ אִם אֶזְרֹק עָלֶיהָ אֶבֶן, אֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי, וְאִם אֶתֵּן אֶת הַקָּנֶה מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹא יִגַּע בָּאִיקוּנִין שֶׁל מֶלֶךְ, אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֹמַר לָךְ, אֶלָּא לְמָקוֹם יָפֶה בָּרַחְתָּ וְנִפְלַטְתָּ. כָּךְ בִּלְעָם רָאָה לְיִתְרוֹ וַעֲמָלֵק בָּעֵצָה, עָמַד עַל עֲמָלֵק וּמָחָה שְׁמוֹ, בָּא לִרְאוֹת יִתְרוֹ מְצָאוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אָמַר לוֹ לְמָקוֹם יָפֶה בָּרַחְתָּ, הֱוֵי (במדבר כד, כא): אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ כְּאַבְרָהָם, הֱוֵי: לֵץ תַּכֶּה, זֶה עֲמָלֵק. וּפֶתִי יַעֲרִם, זֶה יִתְרוֹ. (משלי יט, כה): וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן, זֶה משֶׁה, שֶׁהוֹכִיחוֹ יִתְרוֹ כְּשֶׁרָאָהוּ יוֹשֵׁב וְדָן אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל הַיּוֹם, אָמַר לוֹ (שמות יח, יד): מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, (שמות יח, יח): נָבֹל תִּבֹּל, אָמַר לוֹ מִדַּעְתִּי לֹא תַעֲשֶׂה כֵּן, אֶלָּא הִמָּלֵךְ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יח, יט): וְעַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות יח, כד): וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְחֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.