פירוש על שמות 19:15

היו נכנים לשלשת ימים. לְסוֹף ג' יָמִים, הוּא יוֹם רְבִיעִי, שֶׁהוֹסִיף מֹשֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ כְּדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי, וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר בְּשִׁשָּׁה בַחֹדֶשׁ נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לֹא הוֹסִיף מֹשֶׁה כְלוּם, וְלִשְׁלֹשֶׁת יָמִים כְּמוֹ לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:

היו נכונים לשלשת ימים. טעמו ליום השלישי. ולפי הפשט לא הוסיף יום א' מדעתו. ובזה אתן לך שני עדים נאמנים ושניהם בספר הזה הנה כתיב ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. ושם כתוב ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי וכתיב בעוד שלשת ימים ישא פרעה. ושם כתוב ויהי ביום השלישי יום הלדת. וכן זה היו נכונים לשלשת ימים:

ויאמר אל העם. מלבד שאמר דבר ה׳ כהויתו. הוסיף לומר מדעתו עוד מאמר היו נכונים לשלשת ימים. לשון לשלשת אינו מדויק כלל בזה הענין. דאם הפי׳ שיכינו עצמם שלשה ימים. היה ראוי לומר שלשה ימים. ואם הפי׳ שני ימים למה שיהיה פלאות ביום השלישי היה ראוי לומר ליום השלישי. וגם א״כ ק׳ מה זה הוסיף בזה המאמר על אשר כבר דבר בשם ה׳. אלא מזה העלו חז״ל דמשה הוסיף יום א׳ מדעתו. ופירשו דדרש היום ומחר. היום כמחר דלילו עמו. ולא אמרו דמשה דרש שכך הוא דעת ה׳ אלא הוסיף מדעתו שכך היה רצונו בשביל איזה טעם אי משום כבוד שבת דיום השלישי היה בעש״ק ולא יוכלו העם להתעסק בכ״ש. או הבין דלא יספיק העת הקצר להכין דעת העם כראוי. והיה משה נצרך לזה שני דברים. חדא שיהא הקב״ה מסכים לדעתו. שנית שיהא נכלל בדבר ה׳ הקודמים דעת משה גם כן. שהרי א״א להפוך דברי אלהים חיים ח״ו. ע״כ לא היה יכול להחליט דעתו ולהגיד לעם כי תהיה הכנה כל שלשה ימים. שאולי לא יסכים הקב״ה לדעתו. מש״ה אמר להם לשון דמשתמע לתרי אפי. כדי שאם לא יהא הקב״ה מסכים לדעתו לא יהיו דבריו נסתרים לגמרי. אמנם הקב״ה הסכים לדעת משה. ואמר משה אל תגשו אל אשה. לא שבא משה לפרש בזה מהו קדושה והכנה. [וכ״כ הרא״ש ביצה פ״א ס״ג. והא דכתיב היו נכונים לשלשת ימים לא קאי על מה דכתיב בתריה אל תגשו אל אשה אלא ה״פ היו נכונים לשלשת ימים לקבל התורה. ואל תגשו אל אשה] אלא בא להזכיר אזהרה זו כדי להראות שאפשר להוסיף יום א׳. ויהא נכלל בדבר ה׳ וקדשתם היום ומחר הוספה זו ג״כ. ויהי הפי׳ היום ומחר. היום כמחר. מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו. אע״ג דבאמת אין מקום לזה הדיוק בכ״מ שנאמר בזה הלשון כמו ביום ההוא יאכל וממחרת ודומה לו. אלא מ״מ כאן יש הוכחה לזה מדהזהיר אל תגשו אל אשה הרי בפי׳ וקדשתם היינו פרישות מן האשה וישראל קדושים הם אין משמשין מטותיהם ביום. וא״כ למאי אמר ה׳ היום. הרי מופרשין הם גם בל״ז. אלא היום כמחר שלילו עמו . [ואמר בלשון הגשה אל תגשו. ולא בלשון אל תבואו אל אשה. ללמד שבאם לא יסכים הקב״ה להצעת משה. אזי תהיה אזהרת אל תגשו אל אשה שייך להכנה. ותהי הכונה אל תגשו כלל. שלא תהא מרבה שיחה עם אשה. לפי שהוא מבטל הכנה לדבר שבקדושה]. ומ״מ אמרו שהוסיף משה מדעתו משום דבאמת אין הכרח כ״כ לפרש כן שהרי בכלל קדושה הוא הרהורי אשה כמש״כ לעיל אבל מ״מ לצורך השעה יש מקום לפרש דבר ה׳ בזה האופן והוא מחוקי התלמוד והפלפול להעלות מדאיצטריך חדשות והקב״ה הסכים על ידו שכך רצון ה׳ לדרוש בדבריו לצורך כמש״כ בס׳ בראשית ל״ב י׳: