Musar על שמות 19:15

ובדמיון דבר זה, יתורץ כל הני דחשיב התם. דאיתא התם, תנא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו. הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות. הוסיף יום אחד מדעתו, מאי דרש. היום ומחר, היום כמחר, מה מחר לילו עמו, אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפק ליה, ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא. מנלן דהסכים הקב"ה על ידו. דלא עד שכינה צפרא דשבתא. ופירש מן האשה, מאי דרש. נשא קל וחומר בעצמו, אמר ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להם זמן, אמרה תורה (שמות יט, טו) והיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל האשה. אני שבכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן, על אחת כמה וכמה. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו. דכתיב (דברים ה, כב) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדי. ואית דאמרי, פה אל פה אדבר בו. שיבר את הלוחות, מאי דרש. אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה (שמות יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו. התורה כולה וישראל משומדין, על אחת כמה וכמה. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו. שנאמר (שמות לד, א) אשר שברת, ואמר ריש לקיש, יישר כחך ששיברת, עד כאן:

ועוד גרסי' בפרקי ר' אליעזר אמ' הב"ה למשה, לך וקדש את העם שני ימים, שנא' (שמות יט, י) וקדשתם היום ומחר. וכי ממה היתה קדושתן של ישראל, ערלים לא היו בהם, המן היה יורד מן השמים ונבלע באיברים, מים היו שותים מן הבור, ענני כבוד היו מקיפין עליהם, וממה היתה קדושתן, אלא מתשמיש המטה. ומשה דן דין בינו לבין עצמו ואמ', שמא ילך אדם מישראל אצל אשתו, ונמצאו מתעכבין מלקבל את התורה. מה עשה, הוסיף יום משלו, שאם ילך אדם מישראל אצל אשתו יום ראשון, נמצא שני ימים טהורים. אמ' הב"ה למשה, כמה נפשות היו באות מישראל באותה הלילה, אלא מה שעשית יפה עשית, שנא' (שמות יט, טו) והיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. אמ' הב"ה, ירד משה אל המחנה ואח"כ אני אשמיע את התורה לבני, שלא יהו ישראל אומרין, משה היה מדבר עמנו מתוך הענן. אמ' לו, לך העד בעם. אמ' לו, כבר העידותי בעם, שנא' (שמות יט, כג) ויאמר משה [וגו'] לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העידות בנו [לאמר] הגבל את ההר וקדשתו. אמ' לו, קרא לאהרן, שנא' (שמות יט, כד) ויאמר לו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. ירד משה לקרוא לאהרן, עד שירד, השמיע הב"ה לעמו עשרת הדברות, שנא' (שמות יג, ג) ויאמר משה אל העם, מה כתיב אחריו, וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.

ד"א בחדש השלישי, הה"ד הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת. אמ' ר' יהושע בר נחמני, זו תורה, שאותיותיה אב"ג והכל משולש, תורה נביאים וכתובים, משנה הלכות והגדות. הסרסור משולש, מרים אהרן ומשה. תפלה משולשת, ערב ובקר וצהרים. קדושה משולשת, קק"ק וכו'. ישראל משולשין, כהנים לוים וישראל. משה, אותיות משולשין. לוי, משולש באותיות ומשולש בשבטים, ראובן שמעון לוי. אבות משולשין, אברהם יצחק ויעקב. החדש השלישי משולש, ניסן אייר סיון. על הר סיני, שאותיותיו משולשין, ויחנו במדבר לשלשת ימים נתקדשו, שנא' (שמות יט, טו) והיו נכונים לשלשת ימים. א"ר יהושע בן לוי, לעולם השלישי חביב, אדם היו לו שלשה בנים, קין הבל שת. שת היה חביב, שנא' (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם, וכתי' (בראשית ה, ג) ויולד בדמותו כצלמו. לנח שלשה בנים, שם חם ויפת, ואע"פ שיפת הגדול לא זכה לגדולה, אלא שם. שלשה בנים לעמרם, מרים אהרן ומשה, וכתיב לולי משה בחירו. במלכים שאול דוד ושלמה, וישב שלמה על כסא ה' למלך. והב"ה נתן את התורה על ידי משה רבינו ע"ה שהיה צפון ג' חדשים, שנא' (שמות ב, ב) ותצפנהו שלשה ירחים, ביום השלישי, דכתי' (שמות יט, יא) ביום השלישי ירד ה' על הר סיני, ובחדש השלישי, דכתיב בחדש השלישי. וכל כך למה, לקיים והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וגרסי' במ' שבת בפרק ר' עקיבא, דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא ואמ', בריך רחמנא דיהב לן אוריאן תליתאי, לעם תליתאי, על יד תליתאי, ביום תליתאי, לירח תליתאי. התורה שהיא שלשה, מקרא משנה תלמוד. לעם תליתאי, כהנים לויים וישראל. ביום תליתאי, ביום השלישי. על יד תליתאי, משה שהוא שלישי, מרים אהרן ומשה. לירח תליתאי, בחדש השלישי. ולמה לא נתנה תורה בחדש הראשון שיצאו ישראל ממצרים, לא כך אמ' להם, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. אמ' ר' יהודה בשם ר' שלום, משל לבן מלכים שעומד מחולייו. אמ' אביו, נמתין שלשה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי, ואחר כך אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. ואף כאן, כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמ' הב"ה, אמתין עד שיתרפאו ואח"כ אתן את התורה להם.