פירוש על שמות 2:23

ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה. בכאן מתחלת הישועה, כיון שהיו זועקים מיד ותעל שועתם שהתחילה הישועה, כי עד כאן לא היה בהם שום התעוררות לזעוק ולהתפלל. ומכיון שרצה השי"ת להושיעם התעורר בהם זעקה וזה הוא התחלת הישועה כשאדם מתעורר לזעוק לה'. וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ס"ו,כ') ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי, היינו כיון שנמצא בו תפלה מאיר השי"ת חסדו, שמקודם שרוצה השי"ת להושיע אין האדם רואה את החסרון שלו, ואינו יודע כלל מה הוא חסר לו, אבל כשהשי"ת רוצה להושיע מראה לו שורש חסרונו, וממילא יראה כי כל הסתעפות חסרונותיו הם רק משורש הזה, ושולח לו כח תפלה וצעקה להשי"ת ומתחיל להרעיש על זה להשי"ת, ואז השי"ת מאיר לו חסדו.

בהראותו את הנה נתן טוב טעם ודעת על עשיית המשתה הזה לפניו ועל היות ימי׳ רבי׳ ק״פ יום כי רצונו היה להראו׳ את עושר כבוד מלכותו ובכן תהיה יקר תפאר׳ גדולתו כי יהיו כולם מוכנעי׳ תחת ידו מה שלא היה לפנים ולו יתנו כל החשבונות איש לא יעדר על פיו יצאו והוא יגזור אומר לבדו בכל מלכותו כמשפט המלכים ולענין כזה צריך זמן רב לכך אמר ימים רבים ק״פ יום ומה שאמר ימים רבים להורות שהיו ימים של צער כמש״ה (שמות ב כג) ויהי בימים הרבים ההם שהיו מצירים שלא יטעו בחשבונם ולא תתחייב ראשם למלך בהיותם נותנים חשבוני כל ההכנסות והיציאות וכמו שארז״ל שהיה הדבר כבד מאד עליהם.

ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וכו' ויזכור אלקים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב יש להעיר בזה שתפס שם אלקים שהוא דין אצל ותעל שועתם ויותר היה צודק לומר כאן שם הוי"ה ב"ה בחי' חסד גם צריך להבין מדוע הוכפל ב' פעמים אלקים בפסוק א' והיה די לומר ויזכור את בריתו וי"ל בזה בדרך רמז ע"פ הידוע מאא"ז זללה"ה כי במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו וכן הוא בדיבור ובמעשה באיזה מדריגה ובאיזה עולם שהוא שם שם הוא קשור כולו בזה העולם ובמעשה היינו כשהוא קשור בטבעיות ולא הגיע לאמונת אלוהות או גורם בגופו ג"כ עבודת טבעיות כיון שעוסקי בדברים טבעיים הוא קשור כולו בטבע וכמ"ש כבר כי יש ד' יסודות באדם ומשם באים כל הרעות ותאוות ודברים טבעיים וכשהוא משבר כל הטבעיות והתאוות זוכה שנעשה מלך על כל הד' יסודות שלו וכולם משמשים לו כפי צרכו ויש בזה דרוש ארוך ואם ח"ו הולך בדרך הנגרע ונמש' אחר תאוות גופניות וטבעיים אזי גורם מלך לשדה נעבד ונעשה הוא עבד שצריך להתעסק בעבודת גופו עבור גופו למלאות תאוותו וכשהש"י עוזר לו ויוצא מן מדת טבעיות ונכנס לבחינת אמונת אלוהות יתברך ויתעלה שאין שום עוד מבלעדו והכל חיים ממנו שהוא מחיה את כולם אז הוא יוצא ג"כ מן עבודת טבעיות ונכנס לעבודת אלוהות יתבר' ויתעלה והנה ידוע במצרים היו ישראל דבוקים בדרך הטבע ולכך היה עליהם בגופם ג"כ עבודת טבעיות שיעבוד הגלות וזה היה צור' כל המכות שהיה שידוד המערכות למעלה מן הטבע כדי להכניס בלבם אמונת אלוהות שהוא כל יכול ואין בלתו כדאיתא בספרים וממילא יצאו מן עבודת טבעיות ונכנסו לעבודת אלוהות כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' שיכנסו לעבודת אלוהות והנה ידוע אלהים מספר הטבע וזה י"ל ביאור כוונת הפסוק ותעל שועתם אל האלקים האלקים מספר צ"א שהוא יחוד הוי"ה ואדנ"י והיינו שנכנסו לעבודת אלוהות מן העבודה "עבודה הוא מספר אלקים ע"ה שהוא הטבע והיינו שיצאו מן מדת טבעיות ונכנסו לעבודת אלוהות כנ"ל: והיינו אל האלהים לייחד הוי"ה ואדנ"י וזהו ב' פעמי' אלקים כדאיתא בכמנת כי יעקב מספר ב' פעמים אלקי' עם יוד אותיותיהם והוא שממתיקם וזהו ויזכור אלהים וכו' את יעקב היינו עם יעקב גם כי אלקים עם הנקודות ואותיות הוא מספר השטן וב' פעמי' יעקב ג"כ מספר השטן והוא שדוחה אותו עיין בכוונת מוסף יוה"כ והוא שמרמז ויזכור אלהים וכו' את יעקב והבן: