פירוש על שמות 21:37

כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. הנה ראיתי להרב כלי יקר ז"ל שנתן טעם לזה כי הגונב ממון ישלם כפל דוקא ולמה כאן ישלם בשביל השור חמשה בקר ובשביל השה ארבע צאן ופי' שם הטעם שלשור משלם חמשה יען כי כתיב וגם דמו הנה נדרש דמו ודם זרעיותיו כי השור הזכר והשה הזכר היו ראויין להוליד ומצינו בתורה שיעקב אע"ה שלח לעשו פרות ארבעים ופרים עשרה נמצא כל פר ראוי להוליד ארבעה פרות על כן יתן ארבעה בקר תחת השור ואחת בשביל העיקרי הרי חמשה צריך לשלם תחת השור גם מצינו ששלח רחלים מאתים ואלים עשרים נמצא שהשה אחר ראוי להוליד עשרה כי צריך לו עשרה נקבות א"כ היה צריך שישלם תחת השה י"א צאן עשרה בשביל זרעיותיו ואחד בשביל העיקרי ואמנם התורה חסה עליו בעבור בזיונו שנשא השה על כתפו וחסרה ממנו שבעה צאן בעבור הבזיון כי גדול כבוד הבריות עד שדוחה שבעה צאן ויש לזה רמז בפסוק אל יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' ונמצא ישלם שבעתים וגו' עכ"ד ז"ל ע"ש:

ונפל שמה שור או חמור, דדרשינן שור ולא אדם וכו', וקשה נימא איפכא שור ולא כלים חמור ולא אדם ונ"מ דלא אימעוט עבד ושפחה הדומין לחמור (וי"ל דודאי מסתבר תחלה למעט אדם ביותר דבעי טפי לעיוני ומיזל, ואי לא הוי אלא חד מיעוטא הוי ממעטינן אדם ומחייבינן בכלים, לכן מסתבר המיעוט הראשון באדם:

[] חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה, יעוין ברש"י, איתא בחולין (דף פ"ב ע"א) מעשה באחד ששחט וקידם חבירו וכסה וחייבו ר"ג עשרה זהובים איבעיא להו שכר מצוה או שכר ברכה למאי נפקא מינה לבהמ"ז א"א שכר מצוה אחת היא וא"א שכר ברכה הויין ארבעין וכו' א"ל רבי כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל וכו' יצתה בת קול כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים והקשו בתוס' חמשים זהובים הויין דהא איכא בפה"ג שלאחר בהמ"ז ותירוצם קצת דחוק ונלענ"ד טעם למה ישלם עשרה זהובים בעד מצוה שחטף מחברו, הנה הובא ברש"י אמר ר' יוחנן בן זכאי חס המקום על כבודו של בריות שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפיו משלם חמשה שה שנושאו על כתפו משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו הרי מוכח דסבר ר"י בן זכאי דעיקר החיוב לשלם תחת הגניבה חמשה, רק בשה הואיל שנתבזה משלם רק ארבעה, והנה אליעזר עבד אברהם נתן לרבקה שני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם ופרש"י עשרה זהב כנגד עשרת הדברות א"כ נגד כל דיבור ודיבור זהב אחד ומוכח שכל דיבור (שהיא מצוה אחד) שוה זהב אחד אך לפי החשבון, לאחר מתן תורה מטבע של קודש כפול משל חולין כדאיתא ברש"י פקודי פסוק כ"ד ששל קודש כפול הי' וא"כ המצוה שוה שני זהובים ולריב"ז הגנב חייב לשלם חמשה פעמים תחת השור א"כ החשבון מכוון עשרה זהב, משא"כ לר' מאיר שאמר בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו חמשה שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה מוכח שעיקר חיוב התשלומין הוא רק ארבעה אך בשור יען בטלו ממלאכתו צריך לשלם חמשה א"כ שכר מצוה רק שמונה זהובים כמובן וי"ל שרבי סבר כר"מ (כי הי' תלמודו סתם משנה אליבא דר"מ) ולדידי' שכר ברכה רק שמנה זהובים וחמשה ברכות עם ברכת בפה"ג של כוס ברכה הויין רק ארבעים ומיושב קושי' תוספות, וק"ל: