פירוש על שמות 25:2

ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו'. י"ל ע"ד רמז. דהנה כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים כי בשני אותיות אלו נבראו השני עולמות עוה"ז ועוה"ב. עוה"ז נברא בה'. ועוה"ב נברא ביו"ד. וידוע דעיקר תרומה הוא מה שמפרישין מכל דבר חלק היפה והמשובח שבו כמו שמקריבין מהקרבנות החלב לגבוה. שהוא המשובח בבהמה ובצאן. וכשרוצה האדם להקדיש איזה דבר לשמים יבחור ויברור היותר יפה ומשובח והחשוב אצלו יותר מאותו מין דבר שירצה להקדישו יברור חלק היותר טוב וחשוב אצלו. אשר ע"כ אצל אנשים צדיקים שכל עסקי עוה"ז אינם נחשבים בעיניהם למאומה והמובחר והטוב בעיניו של הצדיק הוא רק עבודת ה' ית'. להיות דבוק ברוחניות העולמות הקדושים. משא"כ אצל המון עם המשוקעים בתאוות העוה"ז ויקר בעיניהם חמדת הממון כסף וזהב בלי גבול ושיעור. וכ"א צריך להפריש לגבוה וליתן מה שיותר חביב אצלו כ"א לפי דרכו. היינו הצדיק בעבודה הרוחנית. והמוני עם בתענוגים גשמיים. וזה"ש דבר כו' ויקחו לי תרומה כו' ר"ל שמכללות עם בנ"י והמון עם מהם תוכל ליקח נדבה והתרוממות לחלק הגבוה מדברים גשמיים. כדי להיות בזה עלייה לבחי' עוה"ז להנשא למעלה. וזה"ש תרומה. תרום. ה'. היינו שעי"ז נתרומם עולם העשיה ע"י הנדבה הגשמית. אבל מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ר"ל מי שהוא מנדב לבו הטהור להיות דבוק בשמו ית' וית' תמיד. ולא יפנה עצמו לעניני עוה"ז כלל. מזה תקחו את תרומתי. היינו תרומת יו"ד. מזה הצדיק תקח התרוממות לעוה"ב הנברא ביו"ד. כאו"א יברור ויתן מה שיותר חשוב וחביב אצלו. וזהש"כ וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף גו'. היינו ר"ל שאצל כלל המון עם בנ"י תקח מה שחשוב וחביב יותר אצלו והוא זהב וכסף ושארי דברים גשמיים. ובזה תהיה עלייה לעולם העשיה כנ"ל:

בפסוק ויקחו לי תרומה רמ"א ז"ל ויתנו לי תרומה מ"ל ע"ד קידושין אשה הנותנת לאדם חשוב מתנה מקודשת בהאי הנאה יע"ש. נסתפקתי למ"ש המ"ל בה' אישות הנותן לאשה איסורי הנא והיתה חולה מסוכנת וקידשה בה אי בתר דידה אזלינן וראוי לה ומקודשת א"ד בתר דידיה ולאו מידי יהיב לה יע"ש. והנה באדם חשוב וחולה מסוכן ונתנה היא לו איסורי הנאה וקיבל והיה לו שאר איסורי הנאה מעכו"ם לקבל אפשר בהאי הנאה כו' א"ד אפ"ה אינה מקודשת. אדם חשוב האומר תן מנה לפלוני ואקדש אני אותך בזה אי מוטל אותו פלוני עליו מקודשת וא"ל צ"ע. ועיין פסחים פ"ק והרי"ף ז"ל הביא הא דרב גידל המקדש כו' אין חוששין לקדושיו ובעל המאור הקשה דלרבא דפסק כר"ש בין לפני זמנו ולאחר זמנו א"כ מותר בהנאה והר"ן ז"ל כתב אף לר"ש מתשביתו משמע שלא כדרך הנאה ואסור בהנאה מ"ה לר"ש משבע דלא כתוס' פסחים כ"ח ב' יע"ש וקשה למה לי קרא לחמ"פ דאסור בהנאה לחזקיה ור"א הא משבע אסור כ"ש בפסח לרש"י. ולר"ת באלו עוברין דתערובת ונוקשה מותר להשהותו מ"ה ואסור באכילה מ"ה הוה א"ש דלנוקשה ותערובת צריך קרא באא"ע והוה א"ש קושית התוס' פסחים ע"כ לימא א"ב נוקשה ותערובת. ומ"מ קשה למה פסקו נוקשה ותערובת מדרבנן מאחר דלהנך מ"ה ואם נאמר אשה אינה מצווה בעשה דתשביתו כמו שצידדנו בזה כמ"א דהוה מ"ע שהז"ג א"ש דצריך קרא דחמ"פ אסור בהנאה לנשים וניפשוט ספק המ"ל מדרב גידל דלדידה שרי בהנאה עד הלילה מ"ה ולמה אין חוששין לקידושיו נהי מדרבנן אסור הוה למיחש מספק ש"מ כל היכא דלדידיה אין שוה פרוטה אינה מקודשת.