פירוש על שמות 25:20

ד״א מה טובו אהליך. שהרי כנגד כל מעשה בראשית היתה מלאכת המשכן אהל מועד, במעשה בראשית כתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתיב נוטה שמים כיריעה (תהלים קד ב), וכאן נטיית היריעות לאהל על המשכן, במעשה בראשית הבדיל בין מים העליונים למים התחתונים, וכאן והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים (שמות כו לג), במעשה בראשית תדשא הארץ דשא (בראשית א יא), וכאן קח לך סמים (שמות ל לד), במעשה בראשית יהי מאורות (בראשית א יד), וכאן ושמן למאור (שמות כה ו), ומנורת המאור, תחת הכוכבים הקרסים בלולאות נראים בכוכבים ברקיע, במעשה בראשית ועוף יעופף (בראשית א כ), וכאן והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה (שמות כה כ), במעשה בראשית נפש חיה למינה (בראשית א כד), וכאן קרבנות מן הבהמה, במעשה בראשית יצירת האדם, ובאן כהנים לשרת, במעשה בראשית ויכלו השמים והארץ וכל צבאם (בראשית ב א), וכאן ותכל כל עבודת המשכן אהל מועד (שמות לט לב), במעשה בראשית ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו (בראשית ב ג), וכאן וימשחם ויקדש אותם (במדבר ז א), לכך נאמר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל.

והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וכו' . הכרובים הם היו מודיעים החבה והתעוררת האהבה בין הקב"ה לכנ"י שבכל המקדש לא הי' נס כזה שחתיכת זהב יהי' בו חיות כי בעת התפלה של ישראל ג' פעמים ביום היו פורשים כנפיהם למעלה כמבו' בזוה"ק פ' אחרי והיו יודעים ישראל איך שהקב"ה מתאוה לתפלתם של ישראל והי' הקב"ה מודיע זאת ע"י הכרובים שבעת התפלה היו פורשים כנפיהם למעלה. וגם לפי' חכז"ל היו מעורים זה בזה וכו' היו מודיעים החבה. וגם היו מרמזים איך שלא יתיאש האדם א"ע ע"ד שאמר הכ' ואל יאמר הסרים הן אני עץ יבש. שהראה לנו הקב"ה בכרובים שנעשו רוחנים ובעלי משכילים וגם מבואר בזוה"ק שהיו הכרובים אומרים שירות ותשבחות וזה נותן כח: (חסר סיום הדבר)

פרשי כנפים. שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה כַנְפֵיהֶם שׁוֹכְבִים אֶלָּא פְּרוּשִׂים וּגְבוֹהִים לְמַעְלָה אֵצֶל רָאשֵׁיהֶם, שֶׁיְּהֵא עֲשָׂרָה טְפָחִים בֶּחָלָל שֶׁבֵּין הַכְּנָפַיִם לַכַּפֹּרֶת, כִּדְאִיתָא בְסֻכָּה: