פירוש על שמות 27:20

ואתה תצוה וכו' ויקחו אליך שמן זית זך. אליך היינו אל החכמה הנמצאת בכל נפש מישראל, וחכמות ישראל נקראו ע"ש משה רבינו ע"ה. ולזאת צוה הש"י שכל אחד מישראל יקח לו להחכמה הנמצאת בו שמן זית זך, היינו חכמה מבוררת והוא שלא יהיה נוטה לשום צד בנגיעה ואז יבין במי הש"י בוחר, ולזה נסמך תיכף ואתה הקרב וכו'.

ואתה תצוה את בני ישראל. במדרש (רבה תצוה פל"ו,ד') בד' דברים נתאוה הקב"ה למעשה ידיו, וכו' ואלו הן ד' דברים, הקב"ה סובל עולמו וכו' וצוה לבני קהת שיסבלוהו וכו' והקב"ה משמר עולמו וכו' ואמר לישראל שישמרוהו וכו' ומאיר לעולמו וכו' ואמר לישראל ויקחו אליך שמן זית זך, ולא חשב הד' שהקב"ה זן את עולמו כמו שנחשב זאת בתנחומא (תצוה ב') ואף שבתנחומא ג"כ חסר שומר, אכן בתנחומא לא אמר מתחילה שיש ד' דברים, אבל כיון שבמדרש רבה התחיל בד' דברים למה לא חשב זן את עולמו וכמו שמצינו בגמ' (ע"ז ג':) יושב וזן את עולמו. אכן אלו השלשה הם מורגשים לכל נפש שבכל עת רואה האדם שנצרך בהם להשי"ת, סובל את עולמו האדם מרגיש שהוא רק מרצון השי"ת אשר רקע הארץ על המים ובלא השי"ת לא היה לו שום מקום, וכן שומר את עולמו ג"כ מרגיש האדם שיש כמה מקרים בעולם ואין לו שמירה רק מהש"י, וגם מה שהשי"ת מאיר לעולמו ג"כ מורגש לכל אדם, אבל מה שהשי"ת זן את עולמו זה אינו מורגש כל כך כי יוכל האדם לטעות ולומר שמזונו בא לו מכוחו ועוצם ידו, ולכן לא חשבו המדרש, ונגד אלו הד' יש ד' מיתות ב"ד, סקילה היא נגד סובל את עולמו, כי זה חטא עד שאין לו מקום בעולם, ולכן כל הנסקלין נתלין מפני שאין לו מקום בעוה"ז לכן נתלה באויר, שרפה היא נגד מאיר לעולמו, אף שיש לו מקום מ"מ אור חייו הפסיד, כי שרפה היא שרפת נשמה וגוף קיים, והרג הוא נגד שומר את עולמו, כי השמירה והגנה נסתלקת ממנו, וחנק הוא נגד זן את עולמו כי מי שמגיע לו חנק הוא מחמת חטא שחטא בקבלה שנדמה לו בקבלתו שמקבל מחמת כוחו ועוצם ידו לכן נתחייב חנק שענשו הוא שלא יהיה לו כח לקבל, ונגד אלו הד' תקנו לנו חז"ל לומר בתפלה אלו הד' אדון עוזנו צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו שהשי"ת משגיח עלינו באלו הארבעה (סובל, אדון עוזנו. זן, צור משגבינו. שומר, מגן ישענו. מאיר, משגב בעדנו. נמצא בלקוטים מכ"י אחי בעל ארחות חיים זללה"ה).