פירוש על שמות 9:18

הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד וגו׳. ועתה שלח העז את מקנך וגו׳. יש להתבונן מה טעם אמרו כעת מחר כפי מה שדרשו רז״ל בתנחומא סרט לו סריטה בכותל. א״ל כשתגיע השמש לכאן אני מוריד ברד עליך. מה טעם לא סרט לו סריטה אלא בזאת המכה שהיא ברד. ג״כ מה טעם ועתה שלח העז את מקנך וגו׳ ולא עשה כן במכת הדבר לומר לו שלח העז את מקנך ששם נאמר הנה יד ה׳ הויה במקנך אשר בשדה. ופירש רש״י ז״ל בפסוק ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה שלא נגזרה גזירה אלא על הבהמות שבשדות בלבד והיל״ל שלח העז וגו׳. ג״כ מה טעם כתב הירא את דבר ה׳ בכאן ולא היה לו לכתבו כי אם למטה במעשה ויך הברד בכל ארץ מצרים וגו׳. וכמו שכתב למטה והפשתה והשעורה נכתה. והחטה והכסמת לא נכו וגו׳. ויש להשיב על כל זה במה שדרשו רז״ל שם במדרש רבה שמכת הברד לא היה משלחה עליהם אלא על יבול הארץ. ולכן היא מזהירם שישמרו עצמם ובהמתם שלא ילקו בברד. ולכן לא הזהירם במכת הדבר שאדרבא כל כוונתו באותה מכה להכות בהמתם אשר בשדה. ואם יזהירם להכניסם לבתים א״כ אין מקום. אמנם בכאן שכוונתו אינה על יבול הארץ. לכן הזהירם על האדם ועל הבהמה שלא ימצאו בשדה ולא ילקו בברד. ולכן סרט לו סריטה במכת הברד מה שלא עשה כן בשאר המכות להזהירם ביותר כי מי כמוהו מורה כיון שאין כוונתו אלא שילקה יבול הארץ לבד. לכן הזהירם שיכניסו בהמתם לבתים ועשה אזהרה יתרה שלא יהיה בה התרשלות. במה שסרט סריטה בכותל לומר הזהרה בזה העת. מה שא״כ אם היה אומר סתם מחר ולא יאמר כעת שאפשר שיתרשלו שעדיין שהות ביום להכניס בהמתם כי אינם יודעים העת שתבא המכה. אמנם סרט סריטה להם להזהירם ביותר והם לא עשו כן ולא שמו לבם לדבר ה׳ ועזבו מקניהם בשדה. לזה דרשו רז״ל במדרש רבה כיון שלא שמעו לדבריו שאמר להם שלח העז אמר הקב״ה למשה נטה ידך על השמים ויהי ברד על האדם ועל הבהמה. ובזה תירצנו מה טעם הכניס אלו הפסוקים בכאן הירא את דבר ה׳ ואשר לא שם לבו וגו׳. לומר שסבת היות הברד על האדם ועל הבהמה. גם בזה תירצנו טעם השינוי בצווי אשר אמר למן היום הוסדה ועד עתה. ובמעשה אמר מאז היתה לגוי לפי שבצווי לא היתה כוונת ה׳ במכת הברד כי אם על יבול הארץ. לכן תלוי הענין בארץ. ואמר אשר לא היה כמוהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה. אמנם במעשה שלקו גם האדם והבהמה אשר בשדה לסבת שלא שמו לבם לדבר ה׳. לכן שינה לכתוב מאז היתה לגוי. לרמוז שהמכה היתה ג״כ בבעלי חיים:

כעת מחר. כָּעֵת הַזֹּאת לְמָחָר; שָׂרַט לוֹ שְׂרִיטָה בַּכֹּתֶל – לְמָחָר כְּשֶׁתַּגִּיעַ חַמָּה לְכָאן, יֵרֵד הַבָּרָד:

בעבור שאמר הכתוב אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ושנה ואמר עוד (שמות ט׳:כ״ד) כבד מאד אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי, ירמוז כי יש מקומות אחרים בעולם שירד עליהם כן, כענין וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (יהושע י יא), או כענין סדום גפרית ומלח ואש, אבל בארץ מצרים שאין הגשמים יורדים ולא הברד היה פלא גדול בה. ולא הבינותי מה שאמר במדרש רבה (שמו''ר יב ג) אינו אומר אשר לא היה במצרים כמוהו אלא אשר לא היה כמוהו במצרים, שלא היה כמוהו בעולם ולא במצרים: וטעם למן היום הוסדה כאומר לא ראו בה כן אבותיכם ואבות אבותיכם מעולם, ולא יתכן לומר שהיה כן טרם הוסד העולם, או טרם היות הארץ לגוי, ואולי בעבור שהברד הזה ענש על חטא יושביה ואיננו בנוהג שבעולם יאמר כן שלא בא ככה בעונות אבותם, כי טרם היותה לגוי דבר ברור הוא שלא בא כן: