פירוש על תהילים 131:1

ה' לא גבה לבי וגו'. לא נהגתי שררה, לא עשיתי גדולות תענוגות בנינים ונטיעות כעין שעשה בני הנני עליך כמי שאין לו ידים ורגלים כגולם מוטל לנגדך (סא"א):

שיר. זה אמר דוד על עצמו ואמר זה הענין באלה המעלות שהם על הגלות כלומר כי כמו שהתנהג הוא כן יתנהגו ישראל בגלות בשפלות ובזה ירחם ה' עליהם כי רם ה' ושפל יראה, לפיכך אמר בתכלית המזמור יחל ישראל אל ה': אמר לא גבה לבי. בסתר ולא רמו עיני בגלוי:

שיר המעלות לדוד ה' כו' אחרי אומרו למעלה יחל ישראל אל ה' כו' ליגאל בא ללמדנו דעת שלא יהיה התוחלת רק בתשובה והכנעה רבה ושכל אחד יכיר חטאו ולא יקל באשמיו לשים תואנות להקטין ערכם לכן בא להודיענו את אשר קרה לו למען נלמוד ממנו שעם שהיה לו מקום לומר כי לא ממנו נמשך לו חטאו עם כל זה קבל תוכחת והפליג בתשובה ועינויים כאשר יאמר ובזה גומר ואומר יחל ישראל לומר כי בעשות ישראל כמוהו על ידי כך יחל ישראל כו' מה שאין כן שלא בתשובה ראויה והחל ואמר ה' לא גבה לבי כו' והוא כי הנה אמרו רז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד ושם ביארנו במקומו שלא יעלה על לב חלילה יעשה הוא ית' שיחטא ראובן בשביל תועלת שמעון אך הוא כי דרכו ית' שרגלי חסידיו ישמור מן החטא שאפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לא שכן וגם ביארנו שם כי לא ישמור מן החטא אם לא כשאין לצדיק עון אחד שיגרור לו אחר כיוצא בו או הכנה רעה גוררת עון כענין עבירה גוררת עבירה כי אז אין הקב"ה שומרו שלא יחטא כי ראוי הוא העון אליו ואמר שדוד לא היה לו עבירה שתגרור לו את זאת באופן שלא היה ראוי לאותו מעשה ואם כן היה ראוי ישמור אותו הוא יתברך מן החטא כי רגלי חסידיו ישמור אך לא כן עשה רק הניחו אל טבע בחירתו ולא שמרו למה שאם יחטא יחיד כו' והנה היה מקום לומר הן אמת שלא היתה בידו עבירה שתגרור לו אחרת אך אולי היתה הכנה רעה אולי סרסורי דעבירה שהם ליבא ועינא לא שמר כראוי והם סרסרו לו יראה את בת שבע ויחמדנה בלבו ויקחנה או כאשר היה מטייל על הגג כמאמר הכתוב ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה כו' ואולי היה הטיול ההוא דרך גאוה כמלכים גדולים שמטיילים כמתקלסים על זולתם דרך גדולה וגאוה וגסות הרוח אומר בלבו מי יערוך אלי ומתוך זה מצא היצר הרע מקום להבעיר את האש לבלתי שית לב ליראת ה' לחטוא במראה עיניו על כן בא ויאמר הנה אין צריך לומר דברי עונות שלא היו בי לגרום החטא ההוא כי אפילו הכנות רעות לגרום עון לא היו בי כי הלא שלש הנה הכנות הרעות האפשריות שהביאוני לידי כך או שגבה לבי שהוא הסרסור האחד או רמו עיני שהוא השני וגרמו לי להביט וראות ברע או אולי כשהייתי מתהלך ומטייל על הגג היו בדרך גדולות ונפלאות מערכי אומר בלבי אתקלסה במלכים כלם ואטיילה ברוחב לב וגסות הרוח וזה העיר את עיני לראות שוא ולבי לחמוד אך הנה ה' לא גבה לבי כלומר ה' יודע תעלומות יודע כי לא גבה לבי ולא רמו עיני שעל ידי כן נשאתים להביט על דרך אותו כהן שאמר אבא גבה עינים הוה נתן עיניו בגרושה באופן שליבא ועינא סרסורי דעבירה לא סרסרו להחטיאני בבת שבע וגם כאשר הייתי מתהלך ומטייל על הגג כמאמר הכתוב ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג כו' לא הלכתי אז בגדולות מהרהר בגדולות כדרך מלכים כאשר הם מטיילים ובנפלאות ממני לומר שעל כן מצא השטן מקום לאחוז בי ולהחטיאני