פירוש על תהילים 131:2

שויתי ודוממתי. עליך נפשי כגמול שהוא נתון עלי אמו, גמול יונק שדים:

אם לא. מנהג הלשון אם לא כענין אלה ושבועה כלומר אם לא היה כך יהיה כך וכך אמר אם לא שויתי ודוממתי נפשי כרגמול יבא לי כך וכך: ופי' שויתי ודוממתי שמתי אותי:

ועל כל זה לא הקלתי בחטאי לומר לא עון לי כי אם מן השמים הסבו כמאמרם ז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם יחטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד או מהאמור בספר הזוהר מאמר הסבא פרשת משפטים על שיצדק בדברו ית' שאמר שלא אעמוד בנסיון כי אם נכנעתי ושמתי לבי אל דברי נתן הנביא והתודיתי ואמרתי חטאתי שאל"כ אז אבדתי בעניי וזהו אם לא שויתי כו' לומר אם לא הייתי שם על לב והייתי דומם מלומר חטאתי הנה נפשי היתה כגמול עלי אמו שכמו שהילד שגמלתו אמו שהילד הרגיל לינק שדיה תולה נפשו אליה שתניקהו ואינו מניקתו ועיניו כלות כך נפשי היונקת מהשכינה שהיא אמו היתה כגמול שתולה עיניו אליה ואין כל כך היתה מונעת יניקת השפע ורוח הקדש ממנה ובמה תקנתי במה שעשיתי תהיה כגמול עלי נפשי והוא שכל כך הורגלתי בתעניות שהיתה נפשי תאבה לשתוכל להתקיים בי כמאמר הלל באמרו שהיה הולך לגמול חסד לנפשו העניה ואמר דוד שהיתה נפשו כגמול שמצטער לפני אמו שתניקהו והיא דוחה אותו תמיד כן נפשי היתה מבקשת מגופי שיאכל ויקיימנה ואני הייתי דוחה אותה וזהו כגמול עלי נפשי שהיתה עלי כמו הגמול עלי אמו