פירוש על תהילים 136:5

לעושה השמים. אחרי כן הזכיר השמים והוא כלל לכל הגלגלים והככבים, ואמר שהוא עושה אותם והוא חדשם בתבונתו ועשה בחידושיהם חסד לעום ואין להם הפסק זהו כי לעולם חסדו:

לעשה השמים כו' שמים ומלאכים אינם בני קבלת חסד ולמה נבראו הנה עשאם בתבונה שהבין צרכי התחתונים למיניהם להשתלשל על ידם. או כי הנה בשמים יש מזלות מחייבים טוב לגבר או רע לו ולפעמים הפך מעלליהם ונבא לשאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו א"כ לא לחסד יחשב דע כי עשאו בתבונה שהבין כל הראוי לאיש ואיש לפי מעשיו וסידר בתבונתו סידור המזלות באופן יביאו על כל אדם על פי רצונו יתברך על פי מעשיו ואם ייטיב לרשע הוא לנכות זכיותיו וההפך בצדיק באופן שגם זה בשביל קיום העולם הוא חסד עד יוכן כל איש לבלתי ידח ממנו נדח:

לעושה - הכל דבק עם הודו, זהו הרקיע - שהוא שמי הארץ.