פירוש על תהילים 136:6

לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון עמודים על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים מים על ההרים שנאמרעל הרים יעמדו מים הרים ברוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח רוח בסערה שנאמר רוח סערה עושה דברו סערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם וחכ"א על י"ב עמודים עומדת שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וי"א ז' עמודים שנאמר חצבה עמודיה שבעה ר"א בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם וכו':
(חגיגה יב ע"ב)

לרוקע. זכר מבריאת הארץ מה שהוא חסד מוחלט מאתו שבטל טבע המים, שהיה טבעם להיותם על הארץ כמו שהיו מתחלה והוא בחסדו הקים אותם אל מקום אחד ונראית היבשה להיות החיים והצמחים עליה, וזה החסד הוא לעולם, שאעפ"י שהמבול הציף המים על היבשה כבר נשבע שלא יהיה עוד כל כימי הארץ וזה כי לעולם חסדו, ופירוש לרוקע שנתלה שטח הארץ על המים, ואעפ"י שהמים גבוהים על הארץ נתן הוא שתהיה הארץ כאילו היה גבוה על המים שלא יעברו על הארץ, וזהו מנפלאותיו:

לרוקע הארץ כו' היות ארץ על המים הוא צער ליסוד ההוא היות שלא כטבעו כי יסוד העפר טבעו למטה אל תתמה כי בשביל עולם היה חסדו שיתקיימו. או יאמר כי כאשר הים הוא עליון מהארץ הד"א הקורא למי הים וישפכם וארז"ל אין שפיכה אלא מלמעלה למטה אם כן למה לא צוה ויעמדו כל המים מצד אחד ולא תהיה ארץ נרקעת על מים אל תתמה כי בשביל העולם היה חסדו בזה שעל ידי כן החי יתן אל לבו להתכשר באמור כי אין צריך אם יכעיסו את קונם רק להניח הדבר אל הטבע ויקנו יראו ויתקיים עולם: