פירוש על תהילים 149:2

ישמח, בעושיו. בלשון תפארת, וכן איה אלוה עושי:

ושמא תאמרו אם ככה הוא יתברך עושה אולי לא נשוב ותבטל התשועה חלילה לז"א אין פחד כי ישמח ישראל בעושיו כי עתיד הקב"ה לעשותם שהוא להחזירם בתשובה שהתשובה היא עשיה כנודע שהחוטא הרשע בחייו קרוי מת ובשובו יקרא חי כי על כן מקבל ית' תשובה באמרו כי פנים חדשות באו לכאן וכבריה חדשה הוא ואשר אין צריכים תשובה שהם תופשי התורה צדיקים הנקראים בני ציון כי מציון תצא תורה שאין צריכים עשיה יגילו במלכם. או שיעור הכתוב מעין זה בדרך אחרת למה ימתין ית' לעשותם בעת קץ על ידי התשובה יעשה אותם מעתה וישמח ישראל בעושיו ואשר הם צדיקים למה יצטערו בעבור האחרים טוב טוב הוא שבני ציון יגילו במלכם הוא שכינה שבציון ולא שתסתלק וכביכול תצטרך עד חזור שכינה לציון ולא יצטערו על זולתם

בעושיו. בהמגדל ומרומם אותנו כמו הוא עשנו (לעיל ק):