ילקוט שמעוני על התורה
ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון חוטר רטיב חיור דלוז ודדלוב. כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בתוך הבורות של מים. היתה הבהמה באה לשתות והיתה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה ובא הזכר ורובעה והיא יולדת כיוצא בה. אמר ר' הושעיא נעשו המים זרע בתוך מעיהם ולא היו חסרות אלא צורת הולד. אמר ר' הונא דבית חורין מלאכי השרת היו טוענין מתוך צאנו של לבן ונותנין בתוך צאנו של יעקב הדא הוא גכתיב שא נא עיניך וראה כל העתודים עולים אין כתיב כאן אלא העולים מאליהם. ר' תנחומא אמר שטף של גשמים רבנן אמרין ענני כבוד. ובהעטיף הצאן לא ישים ר' יוחנן אמר בכיריא דלבן וריש לקיש אמר לקישייא דלבן. ויפרוץ האיש מאד מאד נפרצה לו פרצה מעין דוגמת העולם הבא. ר' אבא בר כהנא אמר מאתן ותרתין רביין ושבעת אלפים ומאתן עדרין הוו לאבונון יעקב. ר' לוי אמר ששים רבוא כלבים. רבנן אמרין מאה ועשרים רבוא. ולא פליגי מאן דאמר ששים רבוא לכל עדר ועדר חד כלבא. מאן דאמר מאה ועשרים לכל עדר תרתין תרתין כלבים. וישמע את דברי בני לבן לאמר חזקיה אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקדו בזכרים הדא הוא גכתיב וישמע את דברי בני לבן לאמר. ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה אין כבוד אלא כסף וזהב שנאמר בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמדה. וירא יעקב את פני לבן לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע אמר לו הקב"ה ליעקב חמיך אין מסביר לך פנים ואת יושב אצלו שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך: