Dibur_hamatchil על ויקרא 1:7

ונתנו בני אהרן אש על המזבח. אמר ר' יהודה מנין להצתת האליתה שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת תלמוד לומר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. אמר ר' שמעון וכי עלה על לב שיהא הזר קרב לגבי מזבח אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת האליתה שלא תהא אלא בראשו של מזבח. ונתנו בני אהרן מה תלמוד לומר הכהן ממשמע שנאמר אהרן איני יודע שהוא כהן מה תלמוד לומר הכהן בכהונו למד על כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה, מנין לכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול שתהא עבודתו פסולה תלמוד לומר הכהנים בכהונם הא למדת כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה וכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול עבודתו פסולה. ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה ליתן אש מן ההדיוט. אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחשת עד שבאו לבית עולמים. אש שירדה בימי שלמה לא נסתלק ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה. וערכו עצים על האש ולא האש על גבי העצים. אמר ר' שמעון מנין לרבות שני גזרי עצים במערכה עם תמיד של בין הערבים תלמוד לומר וערכו עצים על האש. רבי אליעזר אורמ לא מתו בניו של אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן, מאי דרוש ונתנו בני אהרן (הכהנים) [הכהן] אש על המזבח אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. החלו מעלין בגזרין לסדר את המערכה וכי כל העצים כשרין למערכה, אין, כל העצים כשרין חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו רגילין במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן. הני מאי טעמא לא אמר רב פפא משום דקטמי. רב אחא בר יעקב אמר משום ישוב ארץ ישראל. מיתיבי על העצים אשר על האש עצים הנתונין להיות אש מאי ניהו דוקרי דלא קטמי ואזלי מיקטם. של תאנה ושל אגוז ר' אלעזר מוסיף אף של מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה. בשלמא למאן דאמר משום דקטמי בהא פליגי מר סבר אף על גב דלא קטמי מגואי כיון דקטמי מבראי לא מייתינן. ומר סבר כיון דלא קטמי מגואי אף על גב דקטמי מבראי מייתינן. אלא למאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל דקל מי לית ביה משום ישוב ארץ ישראל. וליטעמיך תאנה מי לית בה משום ישוב ארץ ישראל אלא מאי אית לך למימר בתאנה דלא עבד פירי דקל נמי בדקל דלא עבד פירי:

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזרי עצים בשני כהנים שנאמר וערכו עצים על האש אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב ובער עליה הכהן עצים תנהו ענין למיד של בין הערבים. ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר דקאמר רחמנא עבדי והדר עביד. אם כן נימא קרא ובער ובערו א"נ וערך וערכו מאי ובער וערכו כדאמרינן. מנין להפשט ונוח שכשר בזר שנאמר וערכו למה לי למעוטי הפשט ונתוח. וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים למדנו לטלה שטעון ששה. קשיא ליה לרבי אליעזר האי בבן הבקר כתיב ובן הבקר עשרים וארבעה בעי וניחא ליה, על העצים אשר על האש אשר על המזבח איזהו דבר שכתוב בו עצים אש ומזבח הוי אומר זה טלה: