ילקוט שמעוני על התורה
ונתנה הארץ יבולה לא כדרך שעושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון, ומנין אתה אומר שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בת יומה ת"ל זכר עשה לנפלאותיו, ואומר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע מלמד שבו ביום שנזרעת בו ביום עושה פירות, ועץ השדה יתן פריו לא כדרך שעושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון, ומנין אתה אומר יהא אילן ניטע ועושה פירות בן יומו, תלמוד לומר זכר עשה לנפלאותיו, ואומר עץ פרי עושה פרי למינו מלמד שבו ביום שניטע בו ביום עשה פירות, ומנין שאף העץ עתיד (להיות) מאכל, תלמוד לומר עץ פרי, אם ללמד שעושה פירות הרי כבר נאמר עושה פרי, אם כן למה נאמר עץ פרי, אלא מה פרי מאכל, אף העץ עתיד להיות מאכל, ומנין שאף אילני סרק עתידין להיות להוציא פירות, תלמוד לומר ועץ השדה יתן פריו, והשיג לכם דיש את בציר שתהיו עסוקים בדיש עד שתגיע בציר, ובציר ישיג את זרע שתהיו עסוקים בבציר עד שתגיע זרע, ואכלתם לחמכם לשובע אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע, אלא אוכל קימעא ומתברך (עליו) [במעיו] כמה שנאמר להלן וברך את לחמך ואת מימיך, וישבתם לבטח בארצכם, בארצכם אתם יושבים לבטח ואי אתם יושבים לבטח בחוצה לארץ, שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין (כאן) כלום, תלמוד לומר ונתתי שלום בארץ (כו, ו), מלמד שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר עושה שלום, במרומיו, ואומר עושה שלום ובורא את הכל מגיד שהשלום שקול כנגד הכל, ושכבתם ואין מחריד לא יראין מכל אדם, והשבתי חיה רעה רבי יהודה אומר מעבירם מן העולם, רבי שמעון אומר משביתם שלא תזיק, אמר ר' שמעון אימתי הוא שבחו של הקב"ה, כשאין מזיקין או כשיש מזיקין ואין מזיקים הוי אומר כשיש מזיקין ואין מזיקים, וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו, וכן הוא אומר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נוהג בם ופרה ודוב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, מלמד שיהא תינוק מישראל מושיט אצבעו לתוך עיניו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו, ואומר גמול ידו הדה זו חיה ההורגת את הבריות, וחרב לא תעבור בארצכם אין צריך לומר לבאין למלחמה, אלא שלא יהו עוברין ושבין ממדינה למדינה כדרך שעברו בימי יאשיהו: