Dibur_hamatchil על שמות 22:6

אם במחתרת ימצא הגנב זה ספק בא לגנוב ספק שבא להרוג או אינו אלא ספק בא לגנוב ספק שאינו בא לגנוב. אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו הרי זה חייב קל וחומר ספק שהוא בא לגנוב ספק שאינו בא לגנוב. מכאן אתה דן על פקוח נפש [שספקו דוחה שבת] ששפיכות דמים מטמא את הארץ ומסלקת את השכינה היא דוחה את הספק קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את (הספק) [השבת] הא אין לך לומר בלשון אחרון אלא בלשון ראשון ספק שהוא בא לגנוב ספק שבא להרוג (כתוב ברמז שכ"ו וברמז של"ב). אם במחתרת ימצא הגנב הבא במחתרת נדון על שם סופו. אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו. והאי מימר אמר אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי ואי קאי לאפאי קטילנא ליה והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו. אמר רב בא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמי קננהו אמר רבה מסתברא מילתא דרב כששבר דליתנהו אבל נטל לא והאלקים אמר רב אפילו נטל דהא אם יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא ברשותיה קיימי הכא נמי ברשותיה קיימי. ולא היא כי אוקמינהו רחמנא ברשותיה לענין אונסין אבל לענין מקני ברשותא דמרייהו קיימי מידי דהוה אשואל. תנו רבנן והוכה ומת הוכה בכל אדם ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו. בשלמא והוכה בכל אדם אצטריך סלקא דעתך אמינא בעל הבית דקים ליה דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אבל אחר לא קא משמע לן רודף הוא ואפילו אחר. אלא ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו למה לי מדינא נפקא. דתניא מות יומת הרוצח אין לי אלא סייף וכו' שאני התם דכתיב מות יומת. ונגמר מינה משום דהוי רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. תנו רבנן מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצרו וקרפיפו מנין. תלמוד לומר אם ימצא הגנב מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר מחתרת מפני שרוב גנבים מצויין במחתרת. תניא אידך מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצרו וקרפיפו מנין תלמוד לומר ימצא הגנב מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר מחתרת מחתרתו זו היא התראתו. אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר אין צריך התראה לא שנא גדול לא שנא קטן [איתיביה וכו'] ואיבעית אימא כתנא דמחתרת דאמר מחתרתו זו היא התראתו. תנו רבנן אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו. תניא אידך אין לו דמים אם זרחה השמש וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו. קשיא סתמא אסתמא. לא קשיא הא בבן על האב כאן באב על הבן. אמר רב כל דאתי עלי במחתרתא קטילנא ליה לבר מרב [חנינא] בר שילא דקים לי בגויה דמרחם עלי כאב על הבן. תנו רבנן דמים לו בין בחול בין בשבת אין לו דמים בין בחול בין בשבת. בשלמא אין לו דמים בין בחול בין בשבת אצטריך סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אהרוגי בית דין דבשבת לא קטלינן קא משמע לן דקטלינן. אלא דמים לו בין בחול בין בשבת השתא בחול לא קטלינן ליה בשבת מיבעיא אמר רב ששת לא נצרכא אלא לפקח עליו את הגל:

כי יתן איש אל רעהו חמור וגו'. רבי ישמעאל אומר עד שיפקיד אצלו ואומר לו הא לך שמור לי זה. אבל אמר לו [תן] עיניך בו הרי זה פטור. חמור או שור או שה אין לי אלא חמור ושור ושה, שאר כל בהמה מנין תלמוד לומר וכל בהמה, אני אקרא וכל בהמה ומה תלמוד לומר חמור או שור או שה שאם אני קורא כל בהמה שומע אני לא יהא חייב עד שיפקיד אצלו כל בהמה תלמוד לומר חמור או שור או שה לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו. ומה תלמוד לומר וכל בהמה אלא בא הכתוב ללמד שכל הכלל שהוא מוסיף על הפרט הכל בכלל. ומת שתהא מיתתו בידי שמים. נשבר ששברתו חיה. נשבה ששבאוהו לסטין. עדיין אני אומר השבר והשב בין שהוא יכול להציל בין שאינו יכול להציל תלמוד לומר ומת מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להצילה פטור מלשלם אף כל דבר שאי אפשר להצילה יהיה פטור מלשלם דברי רבי אליעזר. אמר ליה רבי עקיבא אתה דן אפשר משאי אפשר שאי אפשר למיתה להיות אלא בידי שמים אבל השבר והשבי אפשר לו להיות בין בידי שמים בין בידי אדם חזר ודנן כמין גנבה: