Dibur_hamatchil על שמות 4:1

והן לא יאמינו לי אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו מנלן ממשה דכתיב והן לא יאמינו לי וקמי קוב"ה גליה דהוו מהימני אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין. מאמינים דכתיב ויאמן העם. בני מאמינים דכתיב והאמין בה'. ואתה אין סופך להאמין דכתיב יען לא האמנתם בי. וממאי דלקה דכתיב הבא נא ידך בחיקך. אמר רבא מדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורענות. במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצרעת ואלו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. מחיקו הוא דשבה כבשרו. ויבלע מטה אהרן את מטותם אמר ר' אלעזר נס בתוך נס. אמר לו לשון הרע אתה אומר על בני מה הנחש דאמר לשון הרע והלקיתי אותו בצרעת אף אתה הבא נא ידך בחיקך. והיה אם לא יאמינו ולקחת ממימי רמז לו מאין אתה תטול שלך מן המים שנאמר המן הסלע הזה. וישליכהו ארצה ויהי לנחש אמר הקב"ה למשה כשם שהנחש מתעקם כך פרעה עתיד להתעקם עליכם הוי מגיד מראשית אחרית. אמר הקב"ה למשה שני סימנין הללו נחש ומצורע אחד שלי ואחד שלך. וידבר העם באלקים ובמשה וגו' וישלח ה' בעם את הנחשים ומי שהוא מדבר בעצמך לוקה בצרעת והנה מרים מצרעת כשלג: