Quotation_auto על שמות 4:1

וכן תמצא בענין גדעון כשנראה אליו מלאך ה' והוא היה חובט חטים בגת להניס מפני מדין ואמר לו המלאך ה' עמך גבור החיל כי כן צריך לומר מתקנת חכמים כמוזכר בסדר זרעים כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא א' התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם. והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עמכם ואומר ה' עמך גבור החיל. כי זאת התקנה ג"כ לסתום פי המינין שלא יאמר ששואל את שלום חבירו בשם אחר עד שיחשבו חס ושלום שיש שתי רשויות. לזה אמר לו המלאך ה' עמך גבור החיל ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העליתנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך. עתה ראה והתבונן ענותנותו וגבורתו של גדעון איך מסר נפשו על ישראל ובשביל כך עלה למעלה גדולה. כי אחר שהוא היה בצרה גדולה חובט חטים בגת להניס מפני מדין ונראה אליו מלאך ה' ואמר לו ה' עמך גבור החיל הי' ראוי שיאמר לו בבקשה ממך שתעזרני להניס החטים לעיר. והוא לא חשש לצרתו וחשש לצרת ישראל שכתוב בהם למעלה והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק וישחיתו את יבול הארץ עד שכתוב וידל ישראל מאד מפני מדין. ולכן אמר בי אדוני ואם יש ה' אתנו ואיה כל נפלאותיו. ואע"פ שהמלאך לא אמר לו אלא ה' עמך הסב הדבר כנגד ישראל לפי שהוא העריך עצמו קטן שבהם כמו שאמר הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי. והתחיל לדבר דברים קשים כנגד השם כמו שדבר משה רבינו עליו השלום ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך כן אמר גדעון ואיה כל נפלאותיו וא"ת שאנו רשעים ואין אנו ראויים לגאולה הלא ממצרים העלנו שהיו רשעים ממנו. כאומרם ז"ל לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' ועתה נטשנו ה' כאלו אין לו כח להציל ויתננו בכף מדין גוי נבל בנים בלי שם ואין זה כבודו. ויפן אליו ה' למה אמר ויפן אליו וכי עד כאן לא ראהו. ועוד למעלה נגלה אליו מלאך ה' וכאן ויפן אליו ה'. אלא פירושו ברור כי כשראה השם יופי דיבורו וקושי אמריו התחיל להסתכל בו ואמר מי הוא זה העלם שכך מסר עצמו על ישראל. ואז אמר הנה באתי אני בעצמי ולא ע"י מלאך אלא אני ה' כי אין ראוי שידבר אליו מלאך. ולכן ויפן אליו ה' שעלה למעלה גדולה. ויאמר לך בכחך זה. לא אמר לך בכח זה אלא בכחך זה שהראית כח גדול וגבורה גדולה להתחזק ולדבר דברים כאלו ולא רצית לשאול צרכיך אלא צרכי רבים לכן לך ותושיע את ישראל מכף מדין אחר ששמת נפשך בכפך הנה שלחתיך כמו ששלחתי למשה רבך דכתיב וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. וזהו לך בכחך זה ואינך צריך אות אחר. וחזר לומר בענותנותו כמו שאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה כן אמר בכאן במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי. ויאמר אליו ה' כי אהיה עמך כמו שהייתי עם משה רבך דכתיב ביה ויאמר כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד. ולפי שלמשה נתן לו אות שאמר כי יאמרו לא נראה אליך ה' כן אמר בכאן ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי. הרי גדעון ששם נפשו בכפו על ישראל ועלה למעלה גדולה על זה. ונח הצדיק נתעצל לבקש צרכי רבים ושאל צרכי עצמו ואמר ולי מה אתה עושה והשיב לו השם עשה לך תיבת עצי גופר. ע"ד שאמרו במדרש הנעלם כי אחר שראה נח העולם חרב התחיל להתאונן ולהצטער ואמר רבונו של עולם חנון ורחום נקראת למה נהגת אכזריות עם בניך. ועל זה הרמז אמרו ששלח את העורב לפי שהוא אכזרי על בניו כדכתיב לבני עורב אשר יקראו. ואז אמר לו ה' אתה עשית את כל זאת לפי שלא התפללת קודם המבול וכשראה נח שחטא בזה וחטא במחשבתו התחיל להעלות עולה ע"כ. ולכן תמצא שהאריך השם עם נח בעניין עשיית התיבה ובהבאת הבהמה והמאכל אולי יתן אל לבו ויעיר רוחו ויתפלל לפניו. ולכן אמר לו וזה אשר תעשה אותה:

ואמר שיאסוף את זקני ישראל. לפי שהם היה להם קבלת השם וקבלת הגאולה מיעקב ומיוסף בלשון פקד יפקוד אלהים אתכם. וכלל כל השלשה סבות בזה הפסוק. כנגד היכולת אמר ה' אלהי אבותיכם נראה אלי. וכנגד הרצון אלהי אברהם יצחק ויעקב. וכנגד הידיעה פקד פקדתי אתכם. וא"כ מהו שחזר משה לומר והן לא יאמינו לי. אחר שהשם אמר לו ושמעו לקולך והודיעו יכלתו וחפצו וידיעתו. למה חזר לומר והן לא יאמינו לי. אבל משה אמר כי לפעמים יאבד הדבר בשביל הייתור או בשביל המיעוט. ולכן בראשונה אמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. כי אין לי ידיעה. ובא השם למלאות חסרונו והודיע לו דברים גדולים משם אהיה ומשם יהוה. בענין שנראה שלא היה משה ראוי להשגת אלו הדברים מצד הייתור. ולכן אמר ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה'. כלומר לא נראה לאיש קטן המעלה כמוך שם הגדול והנורא. ובעבור שיאמינו הוצרך לתת אותות. וזהו שאמר למען יאמינו וגומר. ומה שהוצרך השם לומר מזה בידך וכן שהוצרך משה לומר מטה. והלא הכל צפוי לפניו. י"א כי לפי שמשה רצה להשיג מהותו באומרו ואמרו לי מה שמו. בא השם להודיעו כי זה אינו מחוקו. כי אפילו מה שהוא בידו אינו יודע טבעו ומהותו. כ"ש שירצה לידע מהות האלוה. ולכן שאל לו מזה בידך והשיב לפי דעתו מטה שהוא ידוע אצלו. ולהודיעו שאינו משיג אמתתו. אמר השליכהו ארצה וינס משה מפניו. לאות שקצרה ידו מהשיג סבתו. וכן הבא נא ידך אל חיקך על זה הדרך. וכן אמרו כי הוצרכו אלו האותות. לפי שכל הבא לדבר בשם המלך יצטרך להביא בידו אות המלך להראות שהוא נאמן בשליחותו. והאות שנותן המלך. או שמו או טבעתו או שבט המשפט שהוא מטה המלך. שמו כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם. וכן לפרעה ה' אלהי העברים. טבעתו טבעת המלך וחותמו הוא. שהוא משנה חק הטבע ברצונו מה שאלוה אחר לא יוכל לעשות זהו חותמו שהוא שודד מערכות הטבע. ולכן עשה אלו הג' אותות לפניו ולפני העם. בענין שכולם ידעו שחותם המלך בידו. ולכן עשה שלשה כדי שלא יאמר אות אחת מקרה הוא. ומי שיכול לעשות ולשנות הטבע יוכל להוציא עמו ממצרים. מטהו ואת המטה הזה תקח בידך כי אין פועל בלא כלי ולכן נתן לו כלי אלהי. ואחר שמסר לו שמו וחותמו ומטהו מיד וישב אל יתר חותנו ע"כ. ורבותינו אמרו בענין המטה שנהפך נחש. שכאן רמז לו שעתיד ללקות על ידו בענין הכאת הצור. ולזה וינס משה מפניו לפי שראה ולא ראה. וכן אמרו שהודיעו בכאן יכולתו הגמור שהוא ממית ומחיה מוחץ ורופא. וכמו שזה המטה שהוא דומם החיהו השם ועשה נחש ממנו חי מרגיש. כן יכול לעשות עם שוכני עפר להחלימם ולחיותם לעתיד. וכן הודיעו שהוא מוחץ ורופא. וזהו הבא נא ידך והנה ידו מצורעת. ואח"כ והנה שבה כבשרו. וזהו ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה וכו'. ואמרו במדרש מי שאמר החמורה יאמר הקלה. אבל רמזו היחיה השם המתים כמו שהיו פסחים ועורים בענין שיכירום ואח"כ הוא רופא אותם. וזהו מחצתי ואני ארפא. וכן בכאן נראה שהוליך זה הסדר בראשונה החיה המטה. ואח"כ נתן רפואה למחץ היד. ואין מידי מציל. זה רמז למה שאמר והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת. כי כשיכה השם אותם ויהפוך יאוריהם לדם. יראו שאין מידו מציל ובזה יאמינו לו: