הלכה על אסתר ג:7

וכאשר יבא חדש לבנה פעם אחרת בימי האביב בארץ ישראל, אז תעלה שנה אחת, בין שתהיה השנה שנים עשר חדש או שלשה עשר. על כן לא קראו בלשון הקדש חדש האביב ״ניסן״ רק ״ראשון״. וככה כל החדשים. על כן לא תמצא בעשרים וארבעה ספרים שמות החדשים הנודעים היום, שתחילתם ניסן, רק בספרי בני הגולה.⁷⁸ ״ניסן ואייר וסיון וכל שמות החדשים אינם לשון קדש, כי אם לשון כשדים. על כן לא תמצא במקרא כתוב אחד מהם, רק בנבואות זכריה ודניאל ועזרא ומגלת אסתר שהיו בגולה. וככה הפירוש [לפסוק ׳בחדש הראשון הוא חדש ניסן׳ (אסתר ג ז)] — בחדש הראשון, שנקרא ניסן בלשון כשדים״ (פירוש שמות יב ב, עמ׳ עא). מקור לזה בתלמוד ירושלמי: ״אמר רבי חנינה שמות חדשים עלו בידם מבבל. בראשונה ׳בירח האיתנים׳ (מלכים־א ח ב), שבו נולדו אבות, מתו אבות, נפקדו אימהות. בראשונה ׳בירח בול׳ (שם ו לח), שבו העלה נובל, והארץ עשויה בולות בולות, שבו בוללים לבהמה מתוך הבית. בראשונה ׳בירח זיו׳ (שם ו לז), שבו זיוו של עולם, הצמחים ניכרין והאילנות ניכרין. מיכן והילך ׳ויהי בחדש ניסן שנת עשרים׳ (נחמיה ב א), ׳ויהי בחדש כסלו שנת עשרים׳ (שם א א), ׳בחדש העשירי הוא חדש טבת׳ (אסתר ב טז)״ (ראש השנה, פרק א הלכה ב). והנה ראשית שנת ישראל איננה מיום התקופה, רק מיום ראש חדש הלבנה. ואחר שידענו כי זה ראשון, נעשה המועדים בחדש השביעי ממנו. כי אם היה הפסח בימי אביב השעורים, יבא חג שבועות בקציר וסכות באסיף.⁷⁹ ראב״ע בא לפרש המשך הפסוקים ״את חג המצות תשמר…למועד חדש האביב…וחג הקציר…וחג האסף״ (שמות כג טו-טז). פירושו הוא שאם יחוגו את הפסח בחדש האביב, אז יבוא חג שבועות בימי הקציר, וחג הסוכות בימי האסיף. השווה פירושו הקצר לשמות יג ד (עמ׳ רסד): ״טעם ׳בחדש האביב׳, שיעשו אותו בימי אביב, כאשר אמר על חג עצרת ׳חג הקציר׳ (שמות כג טז). ואם זה הראשון נעשה בימי אביב השעורים, לעולם השני יהיה בימי תחלת קציר חטים, אז יבוא חג סוכות באסיף״.

ודע, כי אין בחשבון הכשדים אדר שני, כי חדשיהם אינם חדשי הלבנה, רק חלקים שנים עשר בשנת החמה. וכתוב ״בחדש הראשון הוא חדש ניסן״ (אסתר ג ז), פירושו ככה: כן היה בשנה ההיא, כי בשנת העבור יהיה חשבון החדש הראשון (באדר) [באייר]. על כן אין נכון לתרגם ״בראשון״ (יואל ב כג) — ״בניסן״,¹⁰² כך תרגם רבי יונתן בן עוזיאל על אתר. רק בעבור שיבינו אנשי הדור.