הלכה על בראשית 5:2: משנה תורה ופסיקה יהודית

כַּמָּה בָּנִים יִהְיוּ לְאִישׁ וְתִתְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ בְּיָדוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה ב) "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". הָיָה הַבֵּן סָרִיס אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית לֹא קִיֵּם מִצְוָה זוֹ:

כיון שיש. (דילפינן מבריאת עולם. כ"פ). שנאמר (בראשית ה' ב') זכר ונקיבה ברא"ם %: הא דלא גבה ממוקדם מהכתוב [שם א' כ"ז] זכר ונקבה ברא אותם. לפי ששם איירי מבריאת אדה"ר לבד וכמשא"זל ברכות סא. דו פרצופין ברא הקב"ה באדה"ר שנאמר [תהלים קלט] אחור וקדם וגו':

והנה בעבור שהזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״, הוצרך הכתוב לאמור איך תספור יום התורה, כי פירוש ״יום״ על שני דרכים.⁴⁹ זמן האור, וזמן האור עם החושך עשרים וארבעה שעות. ראה הערה 47. על כן אמר כי אלה שתי הראשיות, שהם ערב ובקר, כולל אותם יום התורה. כי פירוש ״ערב״ — הזמן שהצורות מתערבות ואינן נפרשות למראה העין,⁵⁰ ״ערב — קרוב מטעם חשך, ונקרא כך שנתערבו בו הצורות״ (פירוש בראשית א ה). כמו ״ויתערבו בגוים״ (תהלים קו לה). ו״בקר״ זמן שהצורות נבדלות ונכרות ומבוקרות,⁵¹ ״בקר הפך ערב, שיוכל אדם לבקר בינות הצורות״ (פירוש בראשית א ה). כמו ״לא יבקר הכהן״ (ויקרא יג לו), ״כבקרת רועה עדרו״ (יחזקאל לד יב). והנה מלת ״יום״ כוללת אלו השנים הזמנים, שתנועה אחת כוללת שניהם. וכמהו ״זכר ונקבה בראם…ויקרא את שמם אדם״ (בראשית ה ב), וכתוב ״ויעש [ה׳ אלהים] לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם״ (שם ג כא). והנה התבאר גם במעשה בראשית כי היום מערב עד ערב.