ספר הזהר
אמר ליה, והא כתיב ויאמר יי' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. אעשה לו השתא. אמר ליה הכי הוא ודאי, דאדם לבדו הוה, דלא הוה ליה סמך מנוקביה, בגין דהות בסטרוי כמה דאוקימנא. ומה דאמר אעשה לו עזר, הכי הוא, דלא כתיב אברא לו עזר, בגין דכתיב זכר ונקבה בראם. אבל אעשה כתיב. ומהו אעשה. אתקן. משמע דקודשא ב"ה נטיל לה מסטרוי, ותקין לה בתקונא, ואייתי לה קמיה. וכדין אשתמש אדם באנתתיה, והוה ליה סמך.
ספר הזהר
וכי לבדו הוה, והא כתיב, זכר ונקבה בראם. ותנינן אדם דו פרצופין אתברי, ואת אמרת, לא טוב היות האדם לבדו. אלא דלא אשתדל בנוקביה, ולא הות ליה, סמך לקבליה, בגין דהות בסטרוי, והוו כחדא מאחורא, וכדין הוה האדם לבדו.
מאמר זהר הרקיע
בשו״ת הגאונים שערי תשובה סי׳ קכ״ב בשם רבינו שרירא ורבינו האי זצ״ל אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים ונבון לחש, לחש זה שראוי למסור לו סתרי תורה שניתנו בלחש, ולכן היו מוסרין חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, שמקצתן אמורין בזה ספר תולדות אדם, ומקצתן בסדר פסוק שלאחריו זכר ונקבה בראם, לפי שאין מוסרין סתרים ורזים הללו אלא למי שרואין בו סימנין ראויין לכך עכ״ל, ועיין עוד שם בסי׳ צ״ט. ודברים אלו כתבם הרמב״ן בנמוקי תורה (בראשית ה, ב׳). וכל הדברים אלו המה בזוהר הקדוש פ׳ יתרו (ע׳ א׳) ברזא דרזין והיו מקובלים להגאונים.