צרור המור על התורה
ולזה סמך בכאן זה ספר תולדות אדם. לפי שכל הנזכר מראש הספר לא היה בו ממשות מצד חטא נחש הקדמוני ואדם ואשתו וקין והבל. לזה אמר זה ספר תולדות אדם כלומר כבוד אלהים הסתר דבר ולא תחוש לכל הדברים שעברו כי אין בהם ממשות ויופי ובמקום צדק וקשט יתן דופי איך קרה מה שקרה ביצירת ידיו של הקב"ה וכן כל הדברים שנתגלגלו עד כאן היו כיוצא בזה. לכן אמר זה ספר תולדות אדם שתדע דרך כלל שהשם הוא הבורא וברא אדם שהוא מבחר היצורים כולם ובו כלולים כל שאר הנבראים ובדמות אלהים ברא אותו בענין שיהיה קיים לעד. וכן יש לידע כי האדם לפי שלימותו לא היה ראוי להיות בלא עזר אשה ולכן זכר ונקבה בראם. ויקרא את שמם אדם כי אין איש בלא אשה ואין אשה בלא איש ולפי שהם דבר אחד ועצם מעצמיו ויקרא את שניהם אדם. זהו כלל הספר ושאר הדברים לא תחוש אליהם כי הנגלה מהם הוא דבר זר מאד. והפנימי לית דמסבר ביה סבר. וכבוד אלהים הסתר דבר. אחר כך ספר חיי אדם ושהוליד בדמותו ובצלמו את שת כי הראשונים לא היו בצלמו. ואמר בו ויהיו כל ימי אדם אשר חי מה שלא אמר בכל האחרים. להורות שהיו חייו חיים אמתיים אחר אשר שב בתשובה ולכן אמר בו אשר חי כמו שנאמר באברהם אשר חי ומערת המכפלה לעד. וכן בחנוך לא אמר מיתה אלא ויתהלך חנוך את האלהים לפי שעדיין הוא חי והוא דבר סתר. ולכן הוליד בדמותו את מתושלח הצדיק שהיה אדם גדול בחכמה כפי מה שהזכירו חכמי' ז"ל שהיה יודע שש מאות סדרי משנה. והוליד למך בדמותו ולמך הוליד. לנח שהיה צדיק יסוד עולם. ולכן אמר בו ויקרא את שמו נח לאמור זה ינחמנו כלומר שאביו קרא לו נח לאמר כלומר שיאמרו כל העולם זה ינחמנו. לפי שמימות אדם עד עכשיו בכל יום קללתו מרובה משל חבירו והארץ אינה מוציאה פירותיה כתקנה בסבת קללת אדם דכתיב ביה ארורה האדמה בעבורך וכן בסבת קין דכתיב ביה ארור אתה מן האדמה ונתקיימה קללת אדם דכתיב בעצבון תאכלנה. וז"ש בכאן זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. ואם כן למך היה נביא וקרא שמו ע"ש העתיד ובכל זה אמרו שראה זה לפי שנולד מהול:
צרור המור על התורה
וז"ש שבא אדם על כל בהמה וחיה כלומר שבא עליהם וירד עד תכונתם ולא מצא עזר אמתי לו אם יהי' נברא מהאדמה כמו הבהמות. ואם יהיה ולאדם לא מצא עזר כפשוטו יהיה פירושו שראה ה' שלא נתקררה דעת אדם בזה ולקח אחת מצלעותיו ואז אמר זאת הפעם. ועכ"ז נשאר לי לשאל למה אמר בזה הלשון לא טוב כי היה ראוי שיאמר ויאמר ה' אעשה עזר לאדם או שיאמר טוב לעשות לו עזר אבל אמר לא טוב. שנראה לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא רע. או לא טוב היות האדם לבדו אבל אינו רע. ובזה נראה לי לתרץ קושיא אחת בבריאת האשה כי מצינו בבריאת אדם שלא כתב אלא זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם כאלו כבר נבראו והאשה עדיין לא נבראת. אלא שרמז שעתידה להבראות כי אין איש בלא אשה. וא"כ כשספר בריאת האדם אמר ואיד יעלה מן הארץ:
ילקוט שמעוני על התורה
דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב וייצר בשני יודי"ן שני יצרים יש בו באדם יצר טוב ויצר רע. מתקיף לה רב נחמן בר רב יצחק גבי בהמה דלא כתיב בה וייצר הכי נמי דלא שליט בה יצר הרע הא קא חזינן דנכתה ובעטה ובטשה אלא כרבי ירמיה בן אלעזר דו פרצופים ברא הקב"ה לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני וכתיב ויבן ה' את הצלע חד אמר פרצוף וחד אמר זנב. בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם צרתני אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם כדרבי דאמר אחור למעשה בראשית היינו דלא איברי אלא במעלי שבתא אלא קדם לפורענות דמאי דמבול דכתיב וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה. אדם ברישא והדר בהמה. בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב וייצר אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר כדרבי שמעון בן פזי אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי. בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה כדרבי אבהו דרבי אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם בתחלה עלו במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד. בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור לא נצרכה אלא למקום חתך. בשלמא למאן דאמר זנב היינו דכתיב ויבן אלא למאן דאמר פרצוף מאי ויבן כדרבי שמעון בן מנסיא מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא.