שלחן של ארבע
שנוי יין צריך לברך שאע"פ שברך על היין בפה"ג כשבא לשתות תחלה, חייב לברך על שנוי יין זה וברכה זו היא ברכת הטוב והמטיב. ומה שאמרו כן בשנוי יין ולא בשנוי פת או בשאר דברים יש בזה הרבה טעמים, האחד שעיקר השמתה בסעודה אינה אלא ביין ודרך המלכים לשנות יין ולא לשנות פת וישראל בני מלכים הם, והשני שכל שלחן שמביאין עליו יין על יין אינו אלא רבוי שמחה, ויצטרך האדם שלא להרבות שמחה בעולם הזה יותר מדאי כמו שנאמר (תהלים קכט) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה דרשו רז"ל (ברכות פ"ה דף לב) אימתי ימלא שחוק פינו בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, ופסוקי מלא הוא (תהילים ב׳:י״א) וגילו ברעדה ואמרו במקום גילה שם תהא רעדה. פי' אפי' במקום גילה ושמחה של מצוה שם תצטרך שתהא רעדה ותזכור איך העולם עלול אצל יצה"ר ונכשל אחריו כדי שלא יכשל מתוך השמחה, ולפיכך יש מנהג בקצת קהלות ישראל במקום השמחות וסעודות של מצוה לשבר שם כלי זכוכית ואשישי ענבים להעציב השמחים ושתתערב עם השמחה רעדה, ואין לך שמחה גדולה כשמחת התורה לישראל בהר סיני במעמד הקדוש שכתוב עליו כמחולת המחנים וכבר ידעת כי שם נשתברו הלוחות, ואם תשכיל ותשא עיניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ תמצא בהקב"ה בשמחתו של עולם (תהילים ק״ד:ל״א) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, וסוף השמחה מצד המין האנושי בשגם הוא בשר מה כתיב ביה (בראשית ו׳:ו׳) וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. גם במשכן שהיה דוגמת העולם ביום שמיני של מלואים שהיה ראש חדש ניסן ואותו היום לא היה כמוהו במעלת השמחה לפי שנצטרפו שם עשר מעלות עצומות כענין שאמרו חז"ל אותו היום נטל עשר עטרות, כבר ידעת מה שקרה בו וסוף השמחה מה הגיע עליה, בו ביום מתו נדב ואביהוא שלא היו בישראל כמותם אחר משה ואהרן. וזה שאמר הכתוב (שמות כ״ד:ט׳) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, והנה על שמחת העוה"ז אמר קהלת (קהלת ב׳:ב׳) לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה. וביאר הדבר מפני שהשמחה והעצבון אחים סמוכים זל"ז כסמיכות היום והלילה, וכשם שאדם בטוח ביום שתבא הלילה אחריו וכן בטוח בלילה שיבא היום אחריו כן הוא בטוח שתבוא השמחה אחר העצבון וכן העצבון אחר השמחה, וכן אמר (משלי י״ד:י״ג) גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה, לבאר על העצבון אחר השמחה, ואמר (שם יג) בכל עצב יהיה מותר, לבאר על השמחה אחר העצבון, נמצאת למד כי שמחת העוה"ז אין לה שלמות כלל אמנם כל טובו ושלותו הבל ורעות רוח וכל כבודו לכלמה וציץ נובל צבי תפארתו, שהרי בשעה שתקותו של אדם חזקה בשמחתו הרי פוסקת עוממת והולכת, וע"כ תקנו לברך על שנוי היין הטוב והמטיב שהיא הברכה שתקנו על הרוגי ביתר כשנתנו לקבורה, ובאור זה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. וכל זה כדי להעציב את האדם הקרוץ מחומר והמורכב מן היסודות הטבעיים שהם גופים מתים המשוקע בחושי תאוותיו ושיחזור רבוי שמחתו לדרך המצוע:
ספר חסידים
אם זכית הרבים ובא מעשה עבירה על ידך ונתגברת על יצרך אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך לא עזבוך לחטא לפי שזכית את הרבים או יש שלא זיכה ומתגבר על יצרו מפני כי אחר כן יזכה את הרבים. לכך קודם לכן לא עזבוהו לחטא כי גלוי וידוע לפניו את מעשה האדם ולמי יגלה סודו. ויש שעתיד לגלות את טעמי התורה הרבה שידע ולא עזבוהו לחטא וכן כתיב (בראשית ו ג) בשגם הוא משה יתן תורה למ' יום לכן מ' יום מבול לכך היו שניו ק"ך שנים וכן בירמיהו בטרם אצרך לעתיד ובטרם תצא מרחם הקדשתיך ואע"פ כן אינו רוצה להגיד למלאך מפני מדת הדין שלא יאמר כבר גזרת עליו מה לנסותו:
ספר חסידים
כתיב (בראשית ו ג) לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר אחד היה צועק רבון העולמים תנקום נקמתי מאיש חמסים שחמסני על חנם אמר הקדוש ברוך הוא לא ידון רוחי באדם לעולם כלומר לא אנקום את נקמתי למה בשגם הוא בשר שגם הוא בשר כמו שחומסים אותו כך חומס אחרים ואותם גם כן מבקשים נקמה ממנו כדכתיב (בראשית ו יג) כי מלאה הארץ חמס מפניהם הנחמס חומס לא ישים אל לבו הלא אני בקשתי נקמה על החומסים אותי כך הוא יבקש נקמה ממני והיה לו לחשוב גם הוא בשר ודם כמוני ואינו בשר בהמה אילו היה אחד נחמס ולא היה חומס והיה אומר לא אנקום נקמתי וגם לא אחמוס איש אשר לא חמסנו אז הייתי נוקם וגם לענין עריות זה לוקח אשתו של זה וזה מבקש נקמתו אשר נאף את אשתו. וגם הוא נואף אשתו של אחר. והיו ימיו ק"ך שנה אניחם לעשות כמו שהתחילו לעשות ולא אנקום וזהו לא ידון רוחי לא אפנה לנקום ואחר כך אמר זה והיו כבר ימיו מאה ועשרים שנה שהנהיגו לעשות כך לכך גזרות של כליה באות עליהן זה מבקש על זה וזה המבקש נקמה הוא חוטא באחרית ומבקשים נקמה עליו ואין ננקמים וגזרה מכלתן ופעמים בלא גזירה נעשה נקמה כי יודע הקב"ה שהיה משתמד ופעמים בני אדם שונאים זה את זה בחנם לפי שלאחר הימים יהיה ריב ומצה ביניהם ובין זרעם ולכך למפרע מזלו של זה בשנאה עם זה וקצת דובק בלב האבות ופעמים שלא משום אהבת זה לזה אחד מסייע לחבירו להיות לו עזר כנגד הטובים כמדין ומואב נגד ישראל ואין נפרעים בימיו ממנו כי יתגלגל הדבר שבימי זרעם יפול זה ביד זה ופעמים אוהבים זה את זה כי אחר ימים זרעם של זה עם זה יתחתנו ומזלם ידע וריח אהבה דביקה בלב של האבות: