באר מים חיים
איש האלהים וגו'. עיין בדברי חז"ל (דברים רבה י"א, ד') מה שפירשו על מה שנקרא איש האלהים. והנראה גם אלינו בזה כי הנה נודע מה שאמרו חז"ל (נדרים ל"ח.) נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה וכו' עד כאן. כי עד שם היה מגיע בחינת ודרגת משה וזכה לזה כי הוא זכה בכח עבודתו השלימה מנעוריו שהמתיק כל בחינת הדינים ממנו ומכל ישראל בדורו וכללם ברחמים והוא בחינת מדה ההוא כנודע, שעל כן שם הוא שם הוי"ה בניקוד אלהי"ם להורות שבחינת אלהים שהוא בחינת דין אינו אלא בניקוד ונכלל תחת שם הוי"ה הרחמים ואולי כי עבור זה היו ימיו מאה ועשרים שנה כי המתיק כל הק"ך צרופי אלהים כאמור בספר יצירה (פרק ד' משנה י"ב) חמשה אבנים בונות מאה ועשרים בתים ולעומתם היה חי מאה ועשרים שנה והוא פתח בתחילה את השער הגדול הזה להמשיך מאור הזה שהוא מקום החירות והיובל לדרגות התחתונות. ועל כך אמרו חז"ל (שמות רבה ג', ג') שאמר הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם כי הוא פתח פתח הזה. ועבור זה היה במשה בחינת עין יפה כמאמר חז"ל (נדרים ל"ח.) כי עין יפה נוטל אחד מארבעים ורומז שבעת שהיה הגן נעול כל סביבותיו בבחינת מ"ם סתומה היה כח בידו לפתוח וליטול אחד ממ"ם ולהעמיד הנקודה ההוא שנטל אצל המ"ם פתוחה שעשה בפותחו להעשות בחינת "מי" שהוא חמשים שערי בינה, והמשיך הארה אל המדות שאחריה הנקראים בינונים. ועל זה רמזו חז"ל באומרם (במשנה ג' פרק ד' דתרומות) הבינוני נוטל אחד מחמשים. ואפשר כי לזה ירמוז הכתוב באומרו (בראשית ו', ג') לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר. ואמרו חז"ל (חולין קל"ט:). בשגם זה משה ולכאורה פלא הוא להזכיר שם משה כאן. ואמנם כי על ידי משה נתהוה להיות בחינת המתקת הדינים בעולם. ולזה אמר לא ידון רוחי באדם לעולם כלומר שלא יהיה זאת לעולם לדון בין הרחמים והדין להיות זה כנגד זה רק שימתקו הדינים במדת הרחמים בבחינת זכה עזר ולא כנגדו. בזכות משה שהוא פתח הפתח הזה להמשיך ממקום החירות אל מדות התחתונים וזה עזר לכל אדם שיזכה מדותיו ויטהר רעיונו וירצה לבוא למדריגה הזו שיוכל להמשיך אליו מאור הזה להיות חירות מיצרו הרע ואויביו ישלים אתו וימתק הדין ברחמים גמורים. ועל כן סיים הכתוב (שם) והיו ימיו מאה ועשרים שנה לרמז שאיש משה הזה הרומז במלת בשגם ימתיק כל הק"ך צרופי אלהים ואז ימשך מזה שיהיה כח ביד כל אדם אשר יבוא בברית ה' להמתיק כל בחינת הדינים ברחמים.
ישמח משה
וכדי לבאר זה, אקדים מה שאמרתי בפסוק (סוף קדושים, ויקרא כ כו) ואבדיל אתכם מן העמים וגו'. על פי הכוזרי (מאמר ראשון) הבדל מדריגה ואתם הדבקים בה' וגו' (דברים ד ד). וזה היה מדריגת משה שאמר ואנחנו מה (שמות טז ז), כי מחמת קורבתו אל אלקיו, הרגיש בחוש כי אין בו ישות רק הכח אלקי, ולא קרץ עפעפי עיניו לצורך עצמו רק בלתי לה' לבדו, כי היה נחשב בעיניו כמשתמש בשרביטו של מלך, (ועיין מה שכתבתי בפרשת בראשית על אמרם (חולין קל"ט ע"ב) בשגם (בראשית ו ג) זה משה, עיין שם בארוכה). והנה זה הוא כונת המדרש, דבכל עניניו של משה לא היה הוא בזה כלל רק ה' לבדו, דבשעה שבא בחסידות, לא היה כלל אף לצורך רוחני רק להגדיל כבוד שמו. וכן בשעה שבא בתמימות היינו בדין, כי חסידות הוא לפנים משורת הדין, השי"ת בא עמו, ר"ל שהיה נראה לו שבזה הכבוד שמים יותר מתגדל ממה שהוא בלפנים מן השורה. וכן אף כשבא בעקמנות, ר"ל כמו שנראה לפום ריהטא כסירוב לנגדו ית', השם בא עמו באותו העקמנות, כי הוא לא היה כלל בזה רק להגדיל כבוד שמו ית'. וכן כשבירר עסקיו, ר"ל שנראה לפום רהיטא כי בירר בעסקיו ית' איזה ישמע לו יתברך ואיזה לא ישמע, או שבירר בעסקיו יתברך להיות אין דעתו נוחה בזה העסק, גם בזה השי"ת בא עמו, כי הוא לא היה בשום ענין רק למען כבוד שמו יתברך. ותני והדר מפרש אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר הראיני נא את כבודך, שהוא החשקות המוחלט לחזות בנועם ה' ודבקות אלקי האמיתי, לא היה כלל עבורו אף לצורך נשמתו, רק למען כבוד שמו כי תכלית הבריאה כדי להטיב כי הטוב רוצה להטיב, ובקש למלאות רצונו שידע דרך המשכת חסד ורחמים וברכה, וזה נתפרש בתשובתו יתברך אני אעביר כל טובי, והבן. ואימתי בא בתמימות, בשעה שאמר מדוע לא יבער הסנה, יבואר בהקדים מ"ש הפני יהושע (בגיטין דף ו' ע"ב) בהא דאמר שם בגמרא ועוד והא אבייתר הוא דאסכים מריה על ידיה וכו', בשם הגאון מו"ה נפתלי כ"ץ ז"ל דמהא דאסכים מריה, מוכח דותזנה היינו לשון מזונות, אם כן לפי זה בזונה נמי יש לפרש לשון מזונות, כמ"ש התוספת שם (ד"ה ויתנו), וזה היה כונת ר' אבייתר, והפסוק גופיה מיירי בזונה ממש, אם כן מה שאמר ר' אבייתר אינו פסוק כלל, רק לצחות הלשון כתב כלשון הפסוק ואין צריך שרטוט, עד כאן דבריו. היוצא מזה שדרך הקדמונים לכתוב דבריהם כלשון המקרא, ולא כיונו על הפסוק כלל, ועל דרך זה נאמר כאן על פי אמרם ז"ל (סנהדרין קי"א ע"א) בשעה שעלה משה למרום מצאו להש"י כותב ארך אפים וכו', שאמר משה רשעים יאבדו, והיינו שבא בתמימות במדת הדין ולא לפנים משורת הדין, היה כונתו שהיה נראה לו אם יהיו רק צדיקים יתקדש שמו מאד, אבל האמת יתרון אור מן החשך כי אין ניכר עצם הדבר רק על ידי הפכו. והנה הרשעים נמשלו לקוצים, כמו שדרשו (בב"ק דף ס' ע"א) כי תצא אש ומצאה קוצים (שמות כב ה), עיין שם. והיינו אמרו מדוע לא יבער הסנה, (ואין זה סותר למה שאמר הראיני נא את כבודך, שנראה שרצה להמשיך חסד ורחמים, כי הכל הולך למקום אחד שהיה רצונו רק לעשות נחת רוח לפניו ית"ש ולמלא רצונו שרוצה להטיב בתכלית הטבה, והרשעים הם המעכבים, על כן בקש שיוסר המעכב, והבן). והשיב לו יתברך מן יקירי דאית לי בגוויה, והבן.
ישמח משה
עוד יתבאר על פי היערות דבש (ח"ב דף נ"ג ע"ב) על הפסוק (בראשית, ו ג) לא ידין רוחי באדם בשגם הוא בשר, ודרשו (חולין קל"ט ע"ב) זה משה. כי הקב"ה אמר לא ידין רוחי להתנהג עם הברואים במדת הדין כי אי אפשר לסבלו, אך עם מי אתנהג במדת הדין עם משה, לכך נקרא משה איש האלקים (דברים לג א), שהוא איש המתנהג על פי מדת הדין שהיה יכול לסבלו, עד כאן דבריו. ועל פי זה י"ל שחשב כי אם יתנהג כך במדת הדין, איך יתקיימו ישראל, והיינו וידבר אלקים, ר"ל זה דבר אל משה לבד, ויאמר אליו אני ה' לנגד עמו, והבן.