הלכה על ירמיהו 2:5

המצר (פי' כמו במשעול הכרמים שעוברים בו בני אדם משדה לשדה ערוך) והחצב (פי' חצב נגזר מן לחצוב להם בורות כלומר עשב ואילן ששרשיו חוצבין ויורדין בארץ אמות הרבה) שמתחמים (פי' מתחמין מגבילין תרגום והגבלת ותתחם) בו תחומין מפסיקין בנכסי הגר וכל המחזיק בשדה לא קנה אלא עד המצר או החצב:

הנה אמרו יסורים של אהבה כמה גדולים שהרי כל זכיות שעשה רבי שמעון ברבי אלעזר לא נהנה העולם כמו באותן שנים שסבל יסורים וכן רבינו הקדוש שלא הוצרכו לגשמים ולא מתו בלא עתם הרי יסורים של אהבה גדולים מכל וכל מה שהעולם נהנה מהם כאלו בידים עשו להם הטובה כך מעלין עליהן ולהיפך לרשעים שגורמים רעה לעולם ונפרעים כאילו בידם עשו ואף על פי שיסורי אהבה גדולים הואיל ואינם באים אלא מרצון אם מבטלים אותו מללמוד ומלכתוב או מתפלה צריך לבקש רחמים שלא יבטלוהו כמעשה דרבי אלעזר ברבי שמעון. וטוב לאדם אם יש בידו מצוה אחת ומקיימה כהלכתה ממצות הרבה ואינו מקיימם כהלכתן. והתופס מצוה לנהוג בה שנים רבות ואח"כ עוזבה הקב"ה דן אותו ועליו נאמר (ירמיהו ב ה) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי הרי כתיב (ירמיהו ה ה) שברו עול נתקו מוסרות וכתיב (ישעיהו א ד) עזבו את ה' ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור ואומר הקב"ה אנה פלוני מה יש לו שאינו עושה מה שהוא רגיל לעשות ואם מצוה עוברת או מצוה עוסקים עליה עזב משום מצוה אחרת הרי כתיב (קהלת ז יח) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך הרי רשע הוא וכתיב (ישעיהו נ י) אשר הלך חשכים ואין נוגה לו ואם עזבה בעבור דבר שאינה מצוה עליו נאמר (ירמיהו ב יג) אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים וכתיב (מלאכי ג יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע צדיק עושה מצות רשע שאינו עושה כלל ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו שנהגו כמה שנים ופירש ד"א צדיק לבריות רשע לבריות עובד אלהים כמשמעו לאשר לא עבדו מדבר בדבר שאינו אלא כלפי מעלה: