הלכה על משלי 16:10

ווי מאן דאיתתא. (או) [אוי] לכל האשה. דכולא בהיתתא. שכולה מליאה בצים. מרוב חמימות שבה. והחזיקה במבושיו (דברים כ״ה:י״א). מתרג' בבית בהתתיה. כ"ש: ולא מצאתי בפי': מגינתא. וישלחהו י"י אלהים מגן עדן (בראשית ג׳:כ״ג). ואלבישתיה. ויתפרו עלה תאינה (שם). בעפרא ורימתא. רימה ותולעה. דגרמת לכל דרין. כובין ודרדרין. וקוץ ודרדר תצמיח לך (שם). ווי דפניית. פינית הבתים מבני אדם ומלאת הקברים מהן. תלת אפה לרומא. היא תולה פנים של מטה למעלה כדי לראות בערוותה. ודיכרא לית הוא. והזכר אינו כן שנוחה וכופה פניו כנגד מטה שלא יראה הערוה. איתכל: לשון כיליון. רצדא. לשון למה תרצדון (תהילים ס״ח:י״ז). לעייא. כמו ושמת שכין בלעך (משלי כ״ג:ב׳). לחיים. תרג' (לזעא) [לועא]. בטולא. בצל. אידרעא זרוע שלה. מערטלא. מערמת ומגלה שהיא יפה. ואבשלום. אם אבשלום. היתה יפה מאד. ושערו דומה לשערו של אדם הראשון. לפיכך נתלה בשערו. כדכת' בשמואל. ראיתי את אבשלום תלוי באלה (שמואל ב י״ח:י׳). ממללא. ימולל ויבש. ווי דרגליא. לא רגל על לשונו. לשון ריגלא בחבריה ידע בריש אין מעמידין בהמה. לשון שקרן. תלמידי חכמים המרגילין זה לזה בהלכה. המשקרין. אתה משקר. בדבר זה. קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו (משלי ט״ז:י׳). בדינא לא למעול פומיה. שדיא שדכן (ביהם) [בפיהם]. וכדיכת שרה. ותכחש שרה: