הלכה על משלי 27:26

צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא לִדְרשׁ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא לְאִישׁ אֶחָד בִּלְבַד וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹסְרִין לוֹ רָאשֵׁי הַפְּרָקִים וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁמֶץ מִן הַדָּבָר וְהוּא מֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְיֵדַע סוֹף הַדָּבָר וְעָמְקוֹ. וּדְבָרִים אֵלּוּ דְּבָרִים עֲמֻקִּים הֵם עַד לִמְאֹד וְאֵין כָּל דַּעַת וְדַעַת רְאוּיָה לְסָבְלָן. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל (משלי כז כו) "כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ" כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מָשָׁל זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִהְיוּ לִלְבוּשְׁךָ כְּלוֹמַר לְךָ לְבַדְּךָ וְאַל תִּדְרשׁ אוֹתָם בָּרַבִּים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר (משלי ה יז) "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ". וַעֲלֵיהֶם אָמַר (שיר השירים ד יא) "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשוֹנֵךְ", כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּדְבַשׁ וְחָלָב יִהְיוּ תַּחַת לְשׁוֹנְךָ: