Musar על משלי 27:26

והרוחות שהזכיר הם פיזור ישראל בין האומות כמו שכתבתי, כדכתיב (זכריה ב, י) כי בארבע רוחות פירשתי אתכם. ועל זה הביא פסוק נעתרות נשיקות שונא, רש"י פירש ריש פרשת תולדות על (בראשית כה, כא) ויעתר כעתר המתהפך, כן בכאן מהשונא נעשו נשיקות ונתהפך מקללה לברכה. ולא עוד כו', הנה כשאמר כארזים והפסיק מעט להראות על קללה כמו שביארתי, היה גם כן עושה רעה, היה מורה לישראל שאין בכח, כלומר מה שחוטאים ואינם עוסקים בתורה כי יש להם להסמך על זכות אבותם שהם ארזי הלבנון והם תמיד ניצולים בזכותם. וכיוצא בזה דיבר (במדבר כג, כא) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, אפילו כשחוטאים כו', כדפירש רש"י. אבל האוהב המוכיח הוא מוכיח ומגלה מומו, ואת אשר יאהב יוכיח בתוכחת מוסר, אלה הדברים דברים קשים. גם בתיבת כארזים נרמז מי שהוא קשה עורף, כדאיתא בפרק סדר תענית (כ, ב), תנו רבנן, לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהי קשה כארז. אבל כשסיים אח"כ עלי מים, אזי קללת כארזים נתהפך לברכה, וכדאיתא בפ"ק דתענית (ז, א), אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפילה. והנה כשנהיה עלי מים במדת ענוה ושפלות ודכות, והיא מעולה שבמדות המביא לחסידות וקדושה וטהרה, אז כארזים ברכה גדולה, כי אז נהיה גדולים וחזקים בהשגה עליונה ובדביקות אלהי ואנחנו בעצמנו נתדמה להאבות שהם ארזי לבנון: