הלכה על משלי 3:11

בְּכָל יוֹם תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת. בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבוֹדְקִים עַל מַעֲשֵׂי אַנְשֵׁי הָעִיר מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עַד חֲצוֹת הַיּוֹם. וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת. וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִין עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן. וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָן. וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרְאִין בִּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יא) "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ". וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא בְּתוֹכָחוֹת מֵעִנְיַן הַצָּרָה. וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה וּמִתְחַנְּנִים וְזוֹעֲקִים וּמִתְוַדִּים כְּפִי כֹּחָם:

כשאומרים סליחות בהשכמה היה אחד מן הקהל לאחר שמסיימים יוצא מב"ה וכשאומר ברכות ושבחות לא היה אומר אמר לו זקן אחד מה דעתך שהסליחות אתה אומר ובשבחות אינך חושש אמר לפי שזה בכל יום. אמר לו מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה כי השבחות ברוח הקודש נאמרו והסליחות תקנו חכמים ונביאים ושמעו החכמים שהיו סביביו אומר הקרובץ במשך והפסוקים היו ממהרים אמר להם הפסוקים הם יסוד הקרובץ שמהם נתייסדו כשם שאתם מנגנים את הקרובץ במשך כך תעשו להפסוקים שלא יהיו הפיוטים עיקר ואשר ברוח הקדש טפל. לא שימהר פסוק כאשר קצים בו ולטורח עליהם וכתיב (משלי ג יא) ואל תקוץ בתוכחתו:

אחד היה רגיל לעמוד בתוכחה בספר תורה פעם אחת כעס שליח צבור ואמר לכבודך אני מתכוין אמר אותו האיש מאחר שאת' סבור לכבדני בתוכחה אל תקראני בה קרא אחר ואחר כך נתפייסו וקראו בתוכחה ובאותה שבת היתה בת אותו האיש חולה ומתה במוצאי שבת שקרא התוכחה בה אע"פ שנתכוין לטובה היה לו לקבל בושתו משליח צבור שחשדו שלכבודו נתכוין אע"פ כן הראשונים היו קוראים עם הארץ לתוכחה כדי שלא יהא אדם חשוב קורא ויתקיימו דבריו והוא אומר ומקללך אאור אעפ"כ לא יתכן לכל מי שיקרא ש"צ שימנע מלעמוד שנאמר (משלי ג יא) ואל תקוץ בתוכחתו: