Chasidut על משלי 3:11

ויש בחינת כסף שהוא כולו רחמים, מלהתעורר במוסר שהוא קצת דין, וכמו שכתוב (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אבל בחינה ממוצעת הוא זהב, לומר דברים נחמדים, וכמו שכתוב (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב וגו', גם שהוא דין כי מצפון זהב יאתה (איוב ל"ז), והיינו לעורר לבבות ישראל שישובו בתשובה אל אבינו שבשמים בדברי כבושים, הנכנע בלב כל אחד ואחד לפני בחינתו, ואז יש תועלת גדול שגורם להמשיך שפע, וכמו שכתוב בתיקונים תיקון י"ט וכו': (תוי"י פ' קדושים דק"ב ע"ג) [התעוררות לעורר רחמים על ישראל]

והנה נודע מה ששנו חז"ל (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה כו' אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה וכו' עד כאן. ועל פי זה נבוא לביאור הכתוב בפסוק שאנו עומדין בו. והוא כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. איש דייקא שאינו במדריגת אדם כי אם בחינת איש שנמצא בו שני דברים ההפכים כח הנשמה לעבודת ה' וכח תאות אש היצר הרע לעבירה. וכבר כתבנו שהמעשים של האיש יקרא בשם תולדותיו ובניו כמו שאיתא (בראשית רבה ל', ו') תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וכן להיפך ברשעים תולדותיהם מעשיהם הרעים (כי כמו שבן האדם בא מכוחו כן מעשיו באים מכוחו) ועיקר המעשה הוא כח הרע המתאוה לדברים הרעים לעשותם. וזה אמרו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. כלומר שיהיה לו תאוות חזקות ומעשים רעים עד שהוא סר מן הדרך הטוב וממרה בו. איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. כלומר כי הנה האיש הזה בעצמו אינו חפץ בזה אך שיצרו מתגבר עליו ואינו יכול להטותו הדרך והוא יקרא אב ואם לכח התאוה והמעשה ההוא (אחרי שהמה נקראים תולדותיו הבאים מכוחו) וכח הרע הזה אינו שומע בקולו מה שהוא חפץ לשמור דרך ה' ומתגבר עליו במאוד. ולזה אמרה התורה הנה תקנה הראשונה אשר ויסרו אותו. כי התורה הקדושה נקראת מוסר כאומרו (משלי ג', י"א) מוסר ה' בני אל תמאס ונאמר (שם ו', כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר. וזהו תקנה הראשונה שאמרו חז"ל יעסוק בתורה. ואם גם בזה ולא ישמע אליהם והוא הולך ומתגבר. לזה אמר הכתוב,

ובזה יובן לכך משה מזהיר את ישראל, שהם בחינת צדיק הנקרא ישראל, כי ה' צדיק יבחן, ובא להזהיר מוסר ה' אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו (משלי ג, יא). וז"ש זאת תהיה תורת המצורע, המוציא רע, כי על ידי יסורים מוציא רע, מה שהוא רע בעיני ה', עכשיו שנצרף ונטהר על ידי צרעת שבה ידו כבשרו. וז"ש ביום טהרתו - נקרא טוב וטהור, והובא אל הכהן - מנחה טהורה לכהן שיקריבה, וק"ל.