הלכה על משלי 6:1

א"ר יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו. שנ' בני (אדם) [אם] ערבת לרעך תקעת לזר כפך וגו' לך התרפס ורהב רעיך (משלי ו׳:א׳). אם ממון יש לו בידך התר פיסת יד. ואם לאו הרבה עליו ריעים. אמ' רב חסדא וצריך לפייסו בשלשה שורות של בני אדם. שנ' ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי: א"ר יוסי בר' חניניא המבקש מטו מחבירו אין צריך לפייסו. יותר משלשה פעמים. שנא' אנא שא נא. ועתה שא נא (בראשית נ׳:י״ז). ואם מת. אמ' רב יוסף בר חנינא אמ' ר' אבהו מוליך עשרה בני אדם ועומד על קברו ואומ' חטאתי לי"י אלהי ישר' ולפלוני חטאתי שחבלתי בו: