פירוש על משלי 6:1

בני אם ערבת. ערבות ממון כמשמעו פירשו רבותינו:

בני. אם קרה שערבת לרעך בעבור איש זר תקעת לו כפך לפרוע החוב בעבורו:

הנה מקראות אלה יראו בלתי מקושרים אל הקודם עוד למה כפל ערבת תקעת ופעם יקראנו רע ופעם יקראנו זר ואם האחד הוא הלוה והשני המלוה למה ייחס את הלוה לרע ואת המלוה לזר ויקרה שיתהפך. ועוד שאמרו נוקשת סותר הקודם כי הא אמר תקעת לזר כפיך ואיך יאמר שהה כשלון דברים לבד. ועוד שאמרו נוקשת באמרי פיך הוא ענין נלכדת באמרי פיך ולמה יכפול. ועוד אמרו כי באת בכף רעך אם הוא תקיעת הכף הלא לא ייחסו תחלה רק לזר ופה לרע וגם למה שינה הלשון ואמר באת בכף ולא אמר תקעת. ועוד כי מי לא ידע שחייב הערב לפרוע בעד הלוה ושראוי לטרוח לסלק המלוה ולקיים תקיעת כפיו וגם מה ענין אמרו ורהב ולא אמר ושלם רעך או הזר. אמנם יגמור אשר החל בכתובים הקודמים כאשר כתבנו והוא אשר הנביא דבר ואתה כי לא הזהרת רשע וכו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש כי אשר בידו למחות או נתמנה פרנס או מוכיח שאם נמנע מלהזהיר את הרשע הוא נתפס ומת תחת ידו ועל זה ידברו הכתובים האלה כמז"ל במדרש משלי על מי שנתמנה פרנס ויצדק בזה אומרו אם לומר אם נתמנית לגדול ורב שהוא כאלו ערבת לרעך גם יתכן ידבר דרך כלל אל כל היכול למחות כי כולנו ערבים מסיני זה לזה ויהיה אמרו אם כמו ואם תקריב מנחת בכורים אם מזבח אבנים כו' ורבים כאלה שהם ודאי. והענין כי ככלות שלמה מהוכיח את כל איש ישראל יברח וימלט נפשו מני שחת הזרה הוא היצר הרע כי אחריתה מרה כלענה וכו' ובאחרית פיהו אמר על אשר לא ישית לבו לשמוע אל דבריו וילך אחריה וילכד בשחיתותיה הוא ימות באין מוסר כאשר ביארנו כלומר הוא לבדו בעונו ימות כי הלא הזהרתיו ואני את נפשי הצלתי עתה בא ויאמר להוכיח במישור את כל איש ישראל יעשה כמעשיו ישים פניו להרים מכשול כל עון וכל חטאת מלפני עור הוא הרשע אשר לא טוב יעשה ואמר בני כלומר אשר הוא כשר מתייחס לבני הודע למחות ביד פועלי און אם ערבת לרעך בהני שנתערבתם זה לזה אל יעלה על רוחך לומר הלא המלוה אשר אני חייב הוא אלהינו מרחם וברוב חסדיו ירא וישפוט כי איני בן מות על אשר לא מחיתי ביד עושה רשעה כי הוא הודע ועד כי רע עלי המעשה אשר נעשה על ידי רשעים אשר בארץ המה אך משכתי את ידי מלמחות כי מי יודע אם ישמעו דברי וכיוצא ממיני התנצלות כזה ובכן לא יעמיס עלי הוא יתברך את עול סבלו של רשע אל ישיאך לבך לומר כדבר הזה כי הלא אם ערבת לרעך תהא מעלה על דעתך כאלו תקעת לזר כפך הוא כי הרשע אשר יהיה בימיך הוא רשע בעונו פעל ועשה קטיגור אחד הוא כח טומאה אשר בידו ימסרנו הוא יתברך לדונו בגיהנם כענין ותמוגנו ביד עונינו ובכן העלה על דעתך כאלו לאותו זר תקעת כפיך כי בידו תנתן במקומו כי לא הזהרתו לבלתי עשות התועבה אשר עשה ואת דמו מידך אבקש כמאמר הנביא על פי ה':