מדרש על משלי 6:1

‎וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ (משלי ו, א).

מַהוּ גַּם אָנִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף אֲנִי מִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם שֶׁאֲנִי מַפְסִידָן, שֶׁהֵן אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם, בָּרוּךְ ה' הַמְבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. הֱוֵי, אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ. אַף יְהוּדָה לְפִי שֶׁהָיָה עָרֵב שֶׁל בִּנְיָמִין, לְפִיכָךְ לֹא עָמַד מִכָּל הַשְּׁבָטִים כְּנֶגֶד יוֹסֵף אֶלָּא יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.

ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה בני אם ערבת לרעך וגו', נוקשת באמרי פיך וגו', עשה זאת איפוא בני והנצל (משלי ו א ב ג). א"ל יוסף למה אתה מרבה דברים, מסתכל אני שיש גדלים ממך עומדין כאן ואינן מדברים, ואין ראובן גדול ממך, ואין שמעון ולוי גדולים ממך, ואינם מדברים, ואתה למה תרבה דברים, אמר לו מכל אלו אין אחד מהם חושש בו אלא אני בעצמי שאני ערב שנאמר אנכי אערבנו (בראשית מג ט), וכן אמרתי לאבי שאם איני מביאו לך ומעמידו לפניך הרי אני חוטא לפניך בשני עולמות, בעלם זה ולעולם הבא, שנאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים (שם מד לב), לפיכך אני נותן נפשי עליו, למה בני אם ערבת לרעך וגו'.