הלכה על משלי 8:36

חמשה דברים אמרו בפת אין מניחים בשר חי על הפת ואין נותנין הכוס ע"ג הפת ואין סומכין את הקערה בפת ואין זורקין את הפת ואין יושבין על האוכלים, כך שנינו בהלכות ד"א הוי שמח על שלחנך בשעה שרעבים באים ונהנים על שלחנך כדי שתאריך ימים בעוה"ז ותזכה לחיי העוה"ב. וכן עוד מד"א שלא יאמר האורח תנו לי ואוכל עד שיאמרו לו, וכן א"צ לומר לו שיאכל כיון שיש על השלחן לפניו מה שיאכל כל צרכו ובידו לאכול, וכ"כ בתורה (בראשית כד) ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, מי א"ל לאלעזר שיאכל שהוא משיבו לא אוכל אלא כיון שהמאכל מתוקן מונח לפניו ובידו לאכול אין לו שישים עצמו אמצעי ומליץ בינו ובין המאכל שהרי יכול להשיב אל המאכל אוכל או לא אוכל.

ולכך ת"ח בעה"ז כבודו בסוף הוא שאמר בס"ת ת"ח גולל בסוף: וצריך ישראל ת"ח שיחלק כבוד לכהן להיות בראש כיון שהכהן ת"ח, אבל אם היה ישראל ת"ח והכהן ע"ה ת"ח מברך ראשון, אמרו במסכת הוריות (יג) בסדר המעלות ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה. ואם רצה לברך על השלחן מי שאינו ת"ח דרך שררה וגאוה במקום ת"ח אין אותו ת"ח רשאי ליתן רשות בזה. וכך אמרו בפ' בני העיר (מגילה כח) כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כ"ג ע"ה חייב מיתה. שנאמר (משלי ח) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. אמרו בהלכות ד"א אל תאכל לחם עם כהן ע"ה שמא יאכילך קדשי שמים:

כתב עוד שם בכלבו ש"ץ שמרננין אחריו שנתפס עם אשה זונה או שמסר אדם מישראל או גיזם למסור אין מעבירין אותו משום רינון בעלמא אבל אם יש עליו עדים מעבירין אותו וש"צ שאינו רוצה להתעטף בציצית ואומר שנאמר וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם את כל מצות ה' ומי שאינו עושה כל המצות לא יתעטף בציצית מודיעים אותו שטעה בפירוש המקרא ואם לא חזר כיון שמעיז לגלות פנים בתורה שלא כהלכה מעבירים אותו וש"צ ששוחט ובודק ולאחר הבדיקה אינו רוחץ ידיו וזרועו מלכלוך הבהמה ומסריחין בגדיו אם רוחץ ידיו ומחליף בגדיו קודם התפלה להתפלל בנקיות אין אתם זקוקים לו אלא להוכיחו שלא יהא מכלל המשניאים שנאמר (משלי ח׳:ל״ו) משנאי אהבו מות ואם אינו רוחץ ידיו ואינו מחליף בגדיו הצואים קודם התפלה כדי להתפלל בנקיות ראוי להעבירו אכן כל מעשיו יהיו לש"ש ולא יהיו תלוין בדבר אחר לא מחמת שנאה ולא מחמת קנאה ש"צ שעושה דברים שאינם הגונים כגון שמוצא מפיו נבלות וכיוצא בזה כגון שמרנן בשירי עגב ממחין בידו שלא לעשות כן ואם אינו שומע מעבירין אותו: תשובת רב האי על אחד שנחשד מאשת איש והוחזק שעשה תשובה אין ממנין אותו ש"צ ביום תענית שאין זה פרקו נאה עכ"ל ונראה דמה שחילק בין ביום התענית לשאר ימים לא ס"ל הכי דהא כל הפוסקים כתבו דבעינן פרקו נאה אף בשאר ימים מצאתי במהרי"ל שכתב בשם הרוקח ש"צ יתפלל מתוך סידור המיוחד לציבור שמא שאר ספרים לא נכתבו לשמן אבל סתם זה נכתב לשמו עכ"ל: כתוב בתשובת א"ז במסבת ברכות על אחד שהרג את הנפש בשוגג אם עשה תשובה מותר להיות ש"צ ולא אמרינן דלא הוי פרקו נאה אלא דוקא שהזיד ומועד לעשות דברים שאינם מהוגנין אבל אדם שבא לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל התורה וע"ש אימת הוי תשובתו: