מדרש על משלי 8:36

שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים אמר להם מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא ולא פסעתי על ראשי עם קדוש (אפילו רבים צריכים לו החמיר על עצמו. ע׳ יבמות פרק מ״ח במהרש״א) ולא נשאתי כפי בלא ברכה. שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים אמר להם מימי לא קדמוני אדם לבית המדרש (דף כח) ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה ולא ברכתי לפני כהן. למימרא דמעליותא היא והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חייב מיתה שנאמר (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. כי קאמר איהו נמי בשוין:

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כִּיחַבִּפְנֵי רַבּוֹ, חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח׳:ל״ו) "כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת". אַל תִּקְרִי: 'מְשַׂנְאַי', אֶלָּא 'מַשְׂנִיאַי'. וְהָא מֵינַס אָנִיס? כִּיחַ וְרַק קָאַמְרִינָן.

פס'. ראה נתתי לפניך היום וגו'. בכל יום ויום יהו לפניך חדשים כיום שניתנו בו. את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כענין שנאמר (משלי ח׳:ל״ו) כי מוצאי מצא חיים. ואומר (שם) כל משנאי אהבו מות: