הלכה על קהלת 11:7

סעודות המתוקנות גופניות ושכליות, אלו ואלו בגוף ובנפש, ויש סעודות שכליות לנפשות הנצבות לבדנה מבלעדי הגוף ומתענגות בהם בקיום נצחי בעולמות שבהם כל אחת ואחת לפי מדרגתם. הסעודות הגופניות הן מעותדות להם מבראשית מהמאכלים הדקים והזכים שנבראו מן האור העליון בסבה אחר סבה והם לויתן בדגים ובר יוכני בעופות שנבראו ביום חמישי, ונקרא לויתן על שם שהוא מזומן לצדיקים, וכן בהמות בהררי אלף שנבראו ביום ששי עם בריאת האדם וקודם לו. ומעלת המאכלים האלה עצומה מאד לחדד השכל ולזכך הלב כענין המן שזכו בו דור המדבר שהוא כצפיחית בדבש, והיה מתולדת האור העליון שכתוב עליו (קהלת י״א:ז׳) ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש, ואפשר שתהיה מעלתם גדולה על מעלת אוכלי המן, כי כפי שתהיה ההשגה באחרית הימים גדולה ומעולה יותר מכל הזמנים כן יהיו הלבבות רחבים להכיל ידיעת הש"י על השלמות, וזהו לשון ויורהו ה' ולא אמר ויראהו, כי הוצרך בזה ללמדו ולמדו בזה חכמתו ית' בצמחים שברא שיש בטבעם להחיות ולהמית לרפאות ולהחליא להמתיק ולמרר, וזה לשון חק ומשפט חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט אמרו ז"ל (שמות ט״ו:כ״ה) ויורהו ה' עץ הוא הטבע שמשפטו להיות כן בטבעו וסמיך ליה מיד אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, הזהירו הכתוב שלא ישים עיקר בטחונו בכח הצמחים אלא בשמירת המצות כי הם העיקר ועם שמירת המצות ינצור להם הבריאות לא יביאם לידי מחלה, והוצרך לומר זה לפי שאפשר שיהיו הבריות טועים ונכשלים בידיעת כחות הצמחים ההם וישימו עיקר בטחונם בהם ויתיאשו מלבקש רחמים מבעל הרחמים ית' אשר בידו נפש כל חי. ומטעם זה גנז חזקיה המלך ספר הרפואות כדי שלא יכשלו בו בני אדם והודו לו חכמים ז"ל: