הלכה על קהלת 12:13

יסוד היראה הוא נסיון כי עיקר היראה נכר' בעת הנסיון וכמו שנכר' היראה ביצר נשים כך נכרת בכל מיני יצרים והקב"ה אינו מביא הכל בנסיון אלא כשמדבר לעשו' טובה לאדם בא השטן שהוא מדה"ד לפני הקב"ה ואומר רבש"ע לא יתכן לעשות לו טובה עד שיעמוד בנסיון לכך צדיקים נשבעין ליצרן לכובשו וכן כשהביא טובה על שאול וזרעו נסהו וכן אברהם ואיוב. לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חימה ידבר שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם כדי שיהא אהוב למעלה וחביב למטה ומתקבל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום בשוק מעולם ויהיה ערום ביראה ובדעת לחשב מחשבות ערומות לתקנת העולם ולכבוד שמים וכל אדם שהוא ירא שמים לסוף דבריו נשמעים שנאמר (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. אדם שיש בו תורה ואין בו מעשים דומה למי שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל ואיך יכנס:

והרביעי מפני שהשלחן השלם אשר לפני ה' והמעלה העליונה אשר הנפש נזונית בה. הן הן ארבע מעלות העליונות, אשר כנגדם ארבע חיות המרכבה בעליונים לד' רוחות העולם, וד' יסודות בתחתונים בעולם השפל, ואותן המעלות היא הסעודה השכלית הנקראת חיי העוה"ב. ורז"ל קראו את שמו פתורא דתלת כרעי כדאיתא במסכת תענית (פ"ג ד' כה), ומה שלא אמרו פתורא דארבע כרעי, כי היתה כונתם אל שלשה האבות, וע"כ אמרו דתלת כרעי הסתירו הרביעית כמו שהסתיר יחזקאל מקום הנשר כמ"ש (יחזקאל א׳:י׳) ופני נשר לארבעתן ולא הזכיר איה מעמדו. וממנו למדו חז"ל להסתירו ממה שאמרו בסתם האבות הן הן המרכבה ואמרו אין קורין אבות אלא ג', וידוע שאין מרכבה פחותה מד'. ומטעם זה היה אומר אחד קדוש מדבר בתפלה אלהי דוד ובונה ירושלים כדי להזכיר בתפלה המרכבה כלה בשלמותה. וע"כ אני קורא ספר זה שלחן של ארבע, ע"ש המעלה ההיא ששם התחברות הנפש והיא נזונית ומתענגת שם במדרגה מיוחדת לפי מעלתה, כי הוא השלחן השלם לצדיק והשלם מרכבה שלמה של ד' ששם גנוזות נפשות האבות, כי כן כנגד המעלה ההיא נקראת גניזת הכלים שלהם קרית ארבע היא חברון. ובהיות האדם אוכל ושותה על שלחנו לשובע נפשו לקיום גופו בד' יסודותיו, ותהי מחשבתו משוטטת למעלה בשלחן הטהור אשר לפני ה', הן ד' מעלות המחופפות על הנפש הזכה הזוכה כל אחת ואחת לפי מעלתה, אין ספק באדם בזה שכל פעולותיו הגופניות נחשבות לשכליות, והוא נחשב מכת בני עליה ונפשו צרורה בצרור החיים גם בחייו. וראוי כל העולם שיברא בשבילו, ודרשו רז"ל כי זה כל האדם כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה:

יראת ה' היא אוצרו, והיינו מש"ה בח"ה, והזהר שלא יהיו עניניך במעשיך לאלהים כענין העוף שאמר עליו הכתוב שיולדת הביצה ומחממת אותה על פני הארץ ממיעוט שמירתה אותה עד שיפסידוהו שאר בע"ח, ולא תעשה אפרוח, כמ"ש הכתוב כנף רננים נעלסה כי תעזוב לארץ ביציה כו', וכמו כן אפילו עוסק בתורה ומצוות וגמילות חסדים צריך שמירה והוא היראה, כמו החיטין שצריכין לקב חומטון כמבואר בש"ס וכתיב דבר אתה עמנו ונשמעה פן תאכלנו האש הגדולה, ויאמר אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ולמען תהיה יראתו על פניכם ולכאורה אינו מובן תחילה אמר אל תיראו, ולסוף אמר למען תהיה יראתו על פניכם ונ"ל לפי מה שנאמר על אחד מהיראים שמצאוהו ישן באחד המדברות וא"ל האינך ירא מן האריה שאתה ישן במקום הזה, א"ל בוש אני מאלהים שיראני יראה זולתו, הובא בחובות הלבבות (שער האהבה פ"ו) ע"ש, וזה כוונת מאמרם ז"ל למען תהיה יראתו על פניכם זו הבושה, פירוש שיבושו מלירא משום דבר זולתו ית', וזהו שאמר להם משה אל תיראו, היינו שלא ייראו מהקולות והאש כמו שאמרו הם פן תאכלנו, אבל תהיה יראתו ית' לבדה על פניכם וזו הבושה וכל מי שהוא במדריגה זו ודאי כל מעשיו יתיחדו לשמו ית', ובזה שמירת תורתו ומעשיו הטובים, וכן אמר קהלת את אלהים ירא ואת מצותיו שמור, פירוש ע"י יראתו לבדה ישמרו מצוותיו כמו החטים בקב חומטון, ולולי השמירה אין קיום להתורה ומצוות ובזהר כינה להיראה בשם בת ולתורה בשם בן, ואפשר בזה רמזו בש"ס בת תחילה סימן יפה לבנים דרביא לבנהא, עפ"י מ"ש באבות כל שיראתו קודמת לחכמתו וכו', וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו כו', וזהו בת תחילה - היינו היראה, סימן יפה לבנים - היינו תורה, דרביא לבנהא, דע"י התורה מתקיימת ובזה יבואר פירוש שירת האזינו, וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו - היינו מה שמקדימין בן לבת, פירוש תורה ליראה, ויאמר אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה - שמהפכין הסדר, וע"י כך בנים לא אמון בם - פירוש גם התורה לא תתגדל ותתקיים בהם.