הלכה על שמות 10:1

ובאמת, נראה מפורש כסברת רש"י ז"ל, דמותר אינו נקרא מותר, אלא דבר שיש בו איסור והיתר, מלשון הש"ס במסכת שבת (קח.) דשאל ליה קרנא לרב, מניין שאין כותבין תפלין אלא על עור בהמה טהורה בלבד, א"ל דכתיב (שמות י׳:א׳) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך יעו"ש. ומדדייק מינה, דרק על עור בהמה טהורה כתבינן, ולא אמר דבא להוציא רק עור בהמה טמאה, אבל על הנייר דג"כ אין בו איסור אכתי מניין דלא כתבינן, שמע מינה דבדרשא זו אימעוט נמי נייר, דלא כתבינן, והיינו דמותר בפיך לא שייך לומר, אלא בדבר שיש בו איסור והיתר, אבל בדבר שאינו בר מינא דאכילה כלל, לא שייך כלל לקרותו מותר. וכדאיתא בחגיגה (כו:) דדייק דשלחן שבמקדש מיטלטל מלא וריקן הוי, ומקבל טומאה, ממה שקראו הכתוב (ויקרא כ״ד:ו׳) השלחן הטהור, מכלל שהוא טמא. דאם היה כלי עץ העשוי לנחת, לא שייך לקרותו טהור, כיון שאינו בגדר קבלת טומאה כלל, וכהאי גוונא אמרינן במס' סוכה (נב.) דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי וגו' מכלל דאיכא טמא יעו"ש, והיינו דאי לא הוי שייך ביה טמא, לא הוי שייך נמי לקרותו טהור:

במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נ) ובאמת נראה מפורש כסברת רש"י ז"ל דמותר אינו נקרא אלא דבר שיש בו איסור והיתר, מלשון הש"ס במס' שבת (קח.) דשאל ליה קרנא לרב מניין שאין כותבין תפילין אלא על עור בהמה טהורה בלבד, אמר ליה דכתיב (שמות י) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך יעו"ש, ומדדייק מינה דרק על עור בהמה טהורה כתבינן, ולא אמר דבא להוציא רק עור בהמה טמאה, אבל על הנייר דג"כ אין בו איסור אכתי מנין דלא כתבינן, שמע מינה דבדרשא זו אימעוט נמי נייר דלא כתבינן, והיינו דמותר בפיך לא שייך לומר אלא בדבר שיש בו איסור והיתר, אבל בדבר שאינו בר מינא דאכילה כלל לא שייך כלל לקרותו מותר כו':