Musar על שמות 10:1

וזהו סוד (שמות י, א) למען שתי אותותי אלה בקרבו, ורומז לאותיות שם ידו"ד המתפשטים בשכינה המתלבשת, כי כבר כתבתי בפרשיות הקודמות שכל נסים ונפלאות מצרים היו בשם ידו"ד וכמו שאמר הקב"ה אני ידו"ד והודיע ששמו ידו"ד. ועל אותיות זה השם אמר למען שתי אותיות אלה בקרבו^הגה"העל כן שיתי אותותי שתי חסר כתיב, מלשון שתי, כלומר ב' אותיות הראשונות:. והענין הוא סוד המתבאר בזוהר בפסוק (קהלת ח, ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, כי כמו שהיו צריה לראש ע"י התלבשות השכינה כמו שכתבתי, כך בבוא עתם אזי התלבשות השכינה בו ולהכניע, וזהו אשר שלט האדם, שהוא סוד אדם אשר על הכסא, באדם, שהוא אדם בליעל אזי שולט האדם באדם לרע, ומאותיות שמו נתפשטו הכנעת השר שהוא הבכור. והמכות באומה של מטה, דהיינו מצד יו"ד מהשם נתפשטו י' מכות. ומצד ה' מהשם נתפשט שכל מכה וכמה היתה של חמש מכות כדברי ר' עקיבא בהגדה. ואף ר"א שאמר שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות, מכל מקום הד' מכות עם הכולל דהיינו עצם המכה דם צפרדע כו' הוא חמש:

ומתחילה אביא מאמר רז"ל, ואחר כך דברי רש"י ז"ל. וזה לשון מדרש רבה (שמו"ר יג, ב), כי אני הכבדתי את לבו (שמות י, א), א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר כי אני הכבדתי את לבי. אמר ליה ריש לקיש, יסתם פיהם של מינים. אלא (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ, שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, הוא נוטל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו, א"ל הקב"ה אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף טומאה על טומאתך, הוי כי אני הכבדתי את לבו, עד כאן: