הלכה על שמות 11:4

והנה חכמי המזלות החלו מחצי היום עד חצי היום אחר, עשרים וארבע שעות. וזהו יום שלם בחשבונם. והוא אמת לצרכם בעבור שני דברים, לא יבינום רק חכמי המדות.² עניין זה מבואר בראב״ח: ״המעיינים בחשבון מהלך הככבים והחוקרין על מדת הליכתן, הן צריכין לחקור על מהלך כל כוכב וכוכב כמה יהיה ביום אחד. ואלה מסרו תחלת היום או מעת היותה בחצי השמים אשר על הארץ, והוא מחצית היום, או מעת היות החמה בחצי השמים תחת הארץ, והוא מחצית הלילה. ואמרו אין אנו יכולן לשום תחלת היום ממקןם אחר, מפני שאין הימים והלילות שוין בכל העולם. אבל לילה אחת אם אתה מחבר אותה עם היום אשר היה לפניה, יהיו שניהם כמו כן יום אחד, אלא שמדתן לא תהיה שוה, מפני שהיום אשר לפני הלילה עודף או מקצר מן היום אשר אחריה. ואילו היינו חוקרים על מהלך הכוכבים בימים שתחלתן זריחת החמה או שקיעתה, היה אחד ממנו מתחיל לחקור עליהן מזריחת השמש עד זריחתה ביום אחד, ובו ביום היה אדם אחד מתחיל לחקור עליהן משקיעת השמש עד שקיעתה, לא היינו באים אל דעת אחד מפני החלוף אשר בין הימים והלילות. והיתה החקירה הזאת משבשת עלינו. ועכשיו כשאנו חוקרין עליהן, או מחצי היום או מחצי הלילה, אנו באין לעולם אל דעת אחת, מפני שהשיווי הנמצא בהן מן הדרך הזה. אם אתה מחבר מחצית יום ומחצית לילה שהן סמוכין זה לזה, מחברין כמו כן הן לפני היום הראשון הן לאחריו, לא תמצא היום הראשון עודף על השני ולא חסר ממנו. והוא המנהג בכל יום ויום. מפני שאם מחצית היום עודף על מחצית הלילה ביום הזה, תמצא ביום השני הדבר בחילוף, מחצית הלילה עודף על מחצית היום, ויהיו שניהם לעולם י״ב שעות מלאות. כי מהלך הגלגל מחצי השמים על הארץ עד מחציתה תחת הארץ שוה הוא למהלכו מחצי השמים תחת הארץ עד מחציתה על הארץ בכל מקומות הישוב. ואין מדת מהלכו ממעל לארץ כמהלכו מתחת לארץ, אבל פעמים עודף ופעמים חוסר. ולפי הענין הזה תמצא כל חושבי מהלך הכוכבים משימים תחלת היום בחשבונם או מחצי היום או מחצי הלילה, ואין החשבון נתקן להם אלא על הדרך הזה״ (העיבור, מאמר א שער ט, עמ׳ 23-24). בספר צורת הארץ (שער ב, עמ׳ 87– 92) חקר על העניין הזה, וסיים (עמ׳ 91): ״מפני זה ראויים אנשי החכמה לשום ראש הימים אשר חושבין עליהן את מהלכות הככבים מן מעמד החמה בקשת חצי השמים אשר על הארץ, והוא חצי היום, עד שובה אל המעמד ההוא. או מן מעמדה בקשת חצי השמים אשר תחת הארץ, והוא חצי הלילה, עד שובה אל המעמד ההוא. ולא יכלו לחשוב תחלת הימים לא כן מן עלות החמה על הארץ ולא מן שקיעתה מעל הארץ, מפני החלוף הנמצא בין הימים ולילותיהן משני הדרכים האלה, שהן חלוף המהלך וחלוף המעלות״. ואלו דברי רשב״ץ: ״חכמי תכונת הגלגלים, יש מהם שעשו התחלת היום או בחצי היום או בחצי הלילה. לפי שכל המקומות שהם על אורך אחד ואין ביניהם שינוי כי אם ברוחב, רצוני לומר שהם שוים במרחק מזרח ומערב אלא שהאחד יותר צפוני מהאחד, אלו המקומות כולם, אפילו היו אלף אלפים, חצי היום שלהם הוא שוה ברגע אחד, וישתנה שחרם וערבם. על כן הם בוחרים לעשות התחלה מהאמצע, רצוני לומר, חצי היום וחצי הלילה. ועוד, שלעולם יש מחצי היום לחצי הלילה י״ב שעות שוות בכל עיתות השנה, כי מה שיוסף חצי האחד יגרע חצי האחר. ועוד יש להם תועלת זה בענין מצעדי המזלות״ (ספר תשב״ץ, חלק א, סימן קט, עמ׳ רמו-רמז). ובעבור כי הצל בחצי כל יום קצר, ואין נטותו רק מעט, ויש פעמים שלא תוכל עין האדם לדעת זה. גם בכלי הצל גם בכלי הנחשת אין יכלת בחכם³ רבי יוסף טוב עלם (צפנת פענח, חלק א, עמ׳ 224) גרס ״באדם״ במקום ״בחכם״. לדעת רגע חצי היום. על כן הוצרכו קדמונינו לאמור כי תפלת המנחה שהיא בצהרים אחר חצי שעה,⁴ ״איזה היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה״ (תוספתא, ברכות פרק ג הלכה ב; הובאה בתלמוד בבלי, ברכות כו ב). כי אז תראה העין שהשמש נטתה לצד מערב. על כן ראוי להיות זאת ראשית היום רחוקה מן האמת. אף כי חצי הלילה, כי כל אדם לא יוכל לדעת זה.⁵ ״ידוע כי אין יכולת בחכם לידע רגע חצי היום כי אם בטורח גדול בכלים גדולים של נחשת, ואף כי חצי הלילה שהוא יותר קשה״ (פירוש שמות יא ד). וכך הכריע ראב״ח: ״אין אנו רשאין לסמוך עליהם [על חכמי המזלות] ולא ללכת אחריהן, מפני שמחצית היום ומחצית הלילה אינו דבר גלוי ומזומן לדעת כל אדם… וצריכין אנו שיהיה ראש היום וסופו גלוים ומפורסמים לכל אדם לתקן כל צרכיהם בעולם הזה״ (העיבור, מאמר א, שער ט, עמ׳ 24).