Quotation_auto על שמות 11:4

ובמדרש הגלוי בילמדנו אמרו טעם לעשר מכות. דם אמר הקב"ה בדבר שנתגאה בו אני מתחיל להכותו. והוא אמר לי יאורי. לפיכך קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים. צפרדעים למה אמר הקב"ה יבואו צפרדעים שגידולם במים. ויפרעו ממצריים שבקשו לאבד אומה שעתידים לקבל התורה שנמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים. כנים אמר הקב"ה יבואו כנים שנבראו מן העפר ויפרעו ממצריים שבקשו לאבד אומה שנמשלה לעפר שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ וכו'. ערוב מהו ערוב. אריות ונמרים דובים זאבים ונחשים. אמר הקב"ה יבואו חיות אלו ויפרעו מהם שבקשו לאבד אומה שנמשלה לחיות. שנאמר גור אריה יהודה בנימן זאב יטרף דן גור אריה. דבר אמר הקב"ה יבא דבר שממית. ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שממיתין עצמן על קדושת השם. ואומרים בתפלתם כי עליך הורגנו כל היום. שחין אמר הקב"ה יבא שחין העולה מן הכבשן ויפרע מן המצריים שבקשו לאבד אומה שעתידה למסור נפשה על קדושת שמים. ומי הם חנניה מישאל ועזריה. ברד אמר הקב"ה יבא ברד שהוא לבן ויפרע ממי שבקש לאבד אומה שאני עתיד ללבן עונותיהם כשלג. שנאמר כשלג ילבינו. ארבה אמר הקב"ה יבא ארבה שנקרא חילי הגדול אשר שלחתי בכם. ויפרע מהם שבקשו לאבד אומה שנקראו חיילותי. שנאמר והוצאתי את צבאותי ותרגומו חיילותי. חשך אמר הקב"ה יבא חשך שהוא מובדל מן האור. ויפרע ממצריים שבקשו לאבד אומה שהם מובדלים מן הכנענים שנקראו חשך. שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ. ולא עוד אלא שמברכים שמי ואומרים יוצר אור ובורא חשך. מכת בכורות. אמר הקב"ה אני יוצא בתוך מצרים בחצי הלילה ואפרע ממצריים שבקשו לאבד אומה שהם בני אברהם אוהבי שחלק עליהם לילה כדי לאבד אויביו שנאמר ויחלק עליהם לילה. ובשביל שהשליכו בני בכורי ליאור. הנה אנכי הורג את בנך בכורך. ובשביל י' נסיונות שנתנסה אברהם ונמצא שלם. לפיכך הכיתים בי' מכות עד כאן:

וישמע אברם כי נשבה אחיו משמועה רעה לא יירא זה אברהם כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. נכון לבו בטוח בה'. ומצאת את לבבו נאמן לפניך. סמוך לבו לא יירא אל תירא אברם אנכי מגן לך עד אשר יראה בצריו ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. כי נשבה אחיו וכי אחיו היה אלא קלסתר פניו היה דומה לו. וירק את חניכיו ר' יהודה אומר הן הוריקו פנים כנגד אברהם אמרו חמשה מלכים לא יכלו לעמוד בהם ואנו יכולין לעמוד בהם. ר' נחמיה אומר אברהם הוריק פנים כנגדן אמר אצא ואפול על קדוש שמו של הקב"ה. ר' אבא בר זבדא אמר בכלי זיין הוריקן כמה דאת אמר והרק חנית וסגור לקראת רודפי. ריש לקיש אמר באבנים טובות ומרגליות הוריקן כמה דאת אמר ואברותיה בירקרק חרוץ. ר' לוי אומר בפרשת שוטרים הוריקן כמה דאת אמר מי האיש הירא ורך הלבב. חניכיו ילידי ביתו בעלי חניכתו שמם אברהם כשמו. שמונה עשר ושלש מאות ריש לקיש בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה מנין אליעזר הכי הוי. וירדוף עד דן שם עבודה זרה היא מכה לפניה וירדוף עד דן מכה לאחריה מדן נשמע נחרת סוסיו. ויחלק עליהם לילה הלילה נחלק מאליו רבנן אמרין יוצרו חלקו אמר הקב"ה אברהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה ואימתי במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. אית דאמר בלישנא אחרינא אמר הקב"ה אברהם יצא בחצות הלילה אף אני יוצא כחצות כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ויכם וירדפם וכי יש לך אדם רודף הרוגים רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו שנאמר כי אתה אשר הכית רדפו הדא הוא דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו' חי עולמים היה מאיר לו מכל מקום שהיה הולך. אמר ר' ברכיה מזל צדק היה מאיר לו צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם עושה אותי אין מי שיעשה אותי:

ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים מאי כחצות אילימא דאמר ליה נמי הקב"ה כחצות ומי איכא ספיקא ברקיע אלא דאמר ליה למחר בחצות כי השתא ואתא איהו ואמר כחצות, ודוד מנא הוה ידע, דוד סימנא הוה ליה כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו', ר' זירא אמר לעולם משה מידע הוה ידע דוד נמי מידע הוה ידע אלא דוד כנור למה ליה, לאיתעוריה משנתיה, ומשה הא דאמר כחצות סבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז, רב אשי אמר משה רבינו בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר פלגא דליליא הוה קאי והכי קאמר להו משה למחר כי השתא אני יוצא בתוך מצרים, זה שאמר הכתוב מקים דבר עבדו זה משה דכתיב ביה לא כן עבדי משה, ועצת מלאכיו ישלים [זה משה] דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא אמר הקב"ה כבר כתבתי ואמרתי עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ויהא משה נראה כמכזב אלא הוא אמר כחצי הלילה אף אני כחצי הלילה, דוד אמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך על משפטים שהבאת על מצרים ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים שלא היו בידן מצוות שיגאלו בהן ונתת להן שתי מצוות דם פסח ודם מילה, תני ר' שמעון בן יוחאי משה שאינו יודע לא עתותיו ולא רגעיו של לילה לפיכך הוא נכנס ואמר כחצות אבל הקב"ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו של לילה לפיכך נכנס כחוט השערה, ומת כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור לזכר בכור לנקבה, הא כיצד איש אחד בא על עשר נשים והן יולדות עשרה בנים נמצאו כולן בכורי נשים, עשרה אנשים באים על אשה אחת והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כולן בכורי אנשים, הגע עצמך שאין שם בכור לא לאיש ולא לאשה ומה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת אמר ר' אבא בר אחא אפוטרופוס של בית היה מת כמה דאת אמר [שמרי] הראש כי לא (היה) בכור וישימהו אביהו לראש, תני בשם ר' נתן ביום שמת בכורו של אחד מהן היה צר איקונין שלו בתוך ביתו ואותו היום היתה נדקת ונשחקת ונזרת והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום, אמר ר' יודן לפי שהיו המצריים קוברין תוך בתיהן והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין הבכורות ומתעדנין בהן והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום, מבכור פרעה מגיד שפרעה היה בכור ונכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן ואמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עבראי מביננא, ואי לא אלין עמא מייתין, אמרין עשרה בנין לחד מנן ימות חד מנהון ולא יפקון אלין עבראי, אמרין אלא סמא דמילתא ניזיל לן לגבי פרעה דהוא בכור דילמא דהוא חייס על נפשיה ומפיק אלין עבראי מביננן, אזלון לגבי פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר על הלין עמא אתא עליהון וכדא קום ואפיק אלין עבראי מביננן ואם לאו אלין עמא מייתין אמר צאו וקפחו שוקיהן של אלו אנא אמר אי נפשאי אי נפשיהון דאלין עבראי ואתון אמרין יזלון עבראי מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהם ששים רבוא, ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה בזכות מה נצולה בתפילתו של משה שנאמר לא יכבה בלילה נרה ליל כתיב כמה דאת אמר ליל שמורים, עד בכור השפחה ר' הונא בשם ר' אחא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אפילו שפחות הנמכרות לרחיים היו אומרות רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן, אמר ר' יהודה בן פזי מסורת אגדה היא בשעה שירדה שרה למצרים כדנוה לרחיים (אסרוה לרחיים), וכל בכור בהמה ר' הונא אמר אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אלא לפי שהיו המצריים משתחוים לטלאים שלא יהו המצריים אומרים קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה על עצמה, קשה יראתנו שלא שלט בה פורענות, ר' זכריה חתניה דר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה, ממי אתה למד מאיוב הבקר היו חורשות, כשדים שמו שלשה ראשים, אש אלהים נפלה מן השמים, ואחר כך ויקח לו חרש להתגרד בו, אף במחלון וכליון בתחילה מתו סוסיהן וגמליהן ואחר כך מת הוא וימת אלימלך ואחר כך מתו שנאמר וימותו גם שניהם ואחר כך מתה היא, ואף נגעים הבאין על האדם בתחילה הוא מתחיל בביתו אם חזר בו טעון חליצה וחלצו את האבנים ואם לא חזר בו טעון נתיצה ונתץ את הבית, ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו ואם חזר בו טעונין קריעה וקרע אותו מן הבגד, ואם לא חזר בו טעון שריפה ושרף את הבגד, ואחר כך הוא מתחיל בגופו אם חזר חוזר ואם לאו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, אף במצרים כן בתחילה פגעה מדת הדין בממונם ויך גפנם ותאנתם ויסגר לברד בעירם ואחר כך ויך כל בכור במצרים: