הלכה על שמות 16:12
שלחן של ארבע
ברכת המזון מן התורה שנא' (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, ושנינו בברייתא (ברכות פ"ז דף מח ב) וברכת זו ברכת הזן. את ה' אלהיך זו ברכת זימון, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו ברכת בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון, אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל אשר נתן לך משעה שנתן לך אתה חייב לברכו, דרשו רבותינו ז"ל (ברכות פ"ז מח ב) משה תקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ בשעה שהכניסם לארץ, דוד ושלמה תקנו ירושלים. ועוד תמצא בפ' המן רמז לברכת המזון במן עצמו, שנאמר (שמות יז) ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם, וידיעה זאת שתזכירוהו ברכה על אכילת המן. הרביעית שהיא הטוב והמטיב ביבנה תקנוה. הצריכו רז"ל להזכיר בברכת הארץ תורה, וכן צריך שיזכיר בה ברית ושיקדים ברית לתורה שיאמר כן ברית ותורה חיים ומזון על בריתך שחתמת ועל תורתך שלמדתנו, והטעם שהצריכו להזכירם בברכת הארץ להורות שבשביל התורה זכינו לירושת הארץ. וזה טעם הקמת האבנים שהיתה כל התורה כתובה עליהן, וזהו שאמר (דברים כ״ו:א׳) למען תבא אל הארץ, פירוש למען הזכרה זו תבא אל הארץ ולפי דעתי למען אשר תוכל לבא. כלומר מה שאני מצוה לך לכתוב עליהן כל התורה למען שיהיה לך כח לבא אל הארץ כי כח התורה יכרית האויבים אשר בארץ וינחילנה לנו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שלחן של ארבע
אמנם נבדלים אנו בדת שעשועים מן העמים הטועים המורדים הקדמונים כי מצאנו צורנו במדבר בארץ נשמות, ושם ערך לפנינו שלחן נגד האומות, וכן אמר דוד ע"ה תערוך לפני שלחן נגד צוררי, שם לרוב חסדים וטובות עלינו גמל, שם הפליא חלקנו בלחם חקנו לחם שמים בלא עמל, שם הראנו באהבה רבה, מעין העולם הבא, ששם נזונים בלא עמל גדודי מלאכיו צורות פלאות, חצובי להבות ואשות נוראות, מטע ה' צבאות. ומה נעים זרע הקדש אשר לבם במדבר נבחן, ועלה כקטורת טוב ריחן, להודות לה' ולברך על השלחן, כענין שכתוב במן ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם, ואף גם זאת בהיותנו בארץ אויבינו בסבלות עלון ומנחת. נפשנו יבשה שפלה וגפנם סורחת פורחת, אין לנו מקדש ומזבח ורוקח מרקחת, תורת ה' אתנו להציל נפשנו מני שחת, מצויינין אנו במילה וציצית ותגלחת, גם במזוננו על שלחננו נכיר ונזכיר את כבוד גדלו, נברך עליו למי שאכלנו משלו. לא כן הרשעים נחלתם אש לא נופח. שלחנם לפניהם לפח. משכימי בבקר אכלו לחם ה' לא קראו. לבם ועיניהם אל מעדניהם וראשם אל על לא נשאו, כה משפט הכותים כי גוי אובד עצות המה עם נבל וסכל, לא כאלה חלק יעקב כי הוא יברך הזבח ואחר כן יאכל. פריו קדש עוד יעשה הלולים לה', ישיב אחור ימינו עד ישיב הברכה אל היכל לפני. והיה זה מדרכי החכמה להישיר לב האדם בנתיב אור נגהיו. שלא לנטות מעבודת אלהיו, כדי שלא ימשיך רבוי התענוגים את טבענו, מהמשך אחריו, ולא ידיחנו יצרנו מעבוד יוצרנו, ומשקוד על דלתות שעריו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy