הלכה על שמות 21:6

הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע. אֲבָל מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין וְעָבַד שֵׁשׁ וְלֹא רָצָה לָצֵאת הֲרֵי זֶה נִרְצָע וְעוֹבֵד עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת הָאָדוֹן:

אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֵּן אֵין הַנִּרְצָע עוֹבֵד אֶת הַבֵּן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (שמות כא ו) "וַעֲבָדוֹ", לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ. (שמות כא ו) "לְעוֹלָם", לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַנִּרְצָע אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ אֶלָּא בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן:

כֵּיצַד רוֹצְעִין. מְבִיאוֹ לְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה וְאוֹמֵר דְּבָרָיו לִפְנֵיהֶם וּמַגִּישׁוֹ לְסוֹף שֵׁשׁ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין בְּבִנְיָן. בֵּין דֶּלֶת וּמְזוּזָה שֶׁל אָדוֹן בֵּין שֶׁל כָּל אָדָם. וְנוֹקֵב אֶת אָזְנוֹ הַיְמָנִית בְּגוּפָהּ שֶׁל אֹזֶן בְּמַרְצֵעַ שֶׁל מַתֶּכֶת עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַדֶּלֶת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו יז) "וְנָתַתָּ בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת". וְלֹא נֶאֱמַר (שמות כא ו) "מְזוּזָה" אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד בֵּין אֵצֶל דֶּלֶת בֵּין אֵצֶל מְזוּזָה. וּמָה מְזוּזָה כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת אַף דֶּלֶת כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת. אֲבָל הָרְצִיעָה בַּדֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם מְזוּזָה. הָאָדוֹן הוּא שֶׁרוֹצֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא ו) "וְרָצַע אֲדֹנָיו" לֹא בְּנוֹ וְלֹא שְׁלוּחוֹ וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאֵין רוֹצְעִין שְׁנֵי עֲבָדִים כְּאֶחָד שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת: