Chasidut על שמות 21:6

ורצע אדוניו את אזנו (שמות כא ו). פירש רש"י הימנית, או אינו אלא שמאלית, נאמר כאן אוזן וכו', ומה ראה אוזן לרצע וכו'. והקושיא מפורסמת דלמה לא קשה בלא זה. ועוד מה שדקדקו המפרשים בלשון רש"י שכתב או אינו אלא שמאלית דמהיכי תיתי, והיה לו לומר או אינו אלא אף שמאלית. והנ"ל על פי מה שכתב בספר ארץ החיים (סימן קט"ו), על מה שאמרו רז"ל בברכות (דף נ"ה ע"ב) האי מאן דדחיל מעינא בישא דיליה, לחזי אטרפיה דנחירי דשמאלא, עד כאן. על פי המבואר בספר יצירה זיי"ן שערים בנפש שהוא עולם קטן, והם ב' עינים, ב' אזנים, ב' נחירים, הפה. והם נגד ז' צדיקים שעליהם העולם עומד, והם אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף, דוד, ב' עינים נגד אברהם יצחק, אוזן ימין יעקב, אוזן שמאל משה, נחיר ימין אהרן, נחיר שמאל יוסף, פה דוד, ועל פי זה יתבאר, עד כאן דבריו. והנה לפי זה יש טעם נאה על הרציעה אם היא באוזן שמאל, שהוא להוציא מהעולה על הדעת דלא עשה שום עבירה באמרו אהבתי וגו' (שמות כא ה), לכך נרצע באוזן שמאל שהוא נגד משה, להורות שפגם בתורת משה. וזה דברי רש"י או אינו אלא שמאל וק"ל, ואם כן בלא זה לא היה קשה למה דוקא אוזן, דהוי אמינא משום דמרמז על משה לומר שפגם בתורת משה דתורת משה נקראת (מלאכי ג כב), מה שאין כן לאחר שהקדים שהוא אוזן ימין, קשה למה דוקא אוזן. ועל זה מתרץ דטעם האוזן הוא משום דהאוזן שמעה על הר סיני, ודוק.

במרצע (שמות כא ו). במסכת קדושין (דף כ"א ע"ב) תנו רבנן אין לי אלא מרצע, מנין לרבות הסול והמחט וכו', תלמוד לומר (דברים טו יז) ולקחת וכו' דברי ר' יוסי בר' יהודה, רבי אומר מה מרצע מיוחד של מתכת, אף כל וכו'. דבר אחר המרצע להביא המרצע הגדול, אמר ר' אליעזר ר' יודן ברבי היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילתא, וחכמים אומרים אין עבד כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום, ואם תאמר במילתא הם רוצעים, האיך עבד עברי כהן נרצע הא יעשה בעל מום, הא אין נרצע אלא בגובה של אוזן. במאי קא מפלגי וגו', דרבי דריש כללי ופרטי וכו', עיין שם. הנה מדברי הגמרא שמפרש אחר פלוגתא דר' יודן בריבי וחכמים הפלוגתא דרבי (ורבי יוסי), שמע מינה דהא ברייתא אחת ודברים אחדים, לכך נטר עד דמסיים כל הברייתא, ויש לתמוה מה שייכות יש להפלוגתא זו עם זו. ונ"ל דמישך שייכי הפלוגתא האחרונה אחר דברי רבי וחכמים דלעיל, דבלא הא לא היה מקום לא לדרשת ר' יודן בריבי ולא לדברי חכמים דפליגו עליו. ואבאר זה, דהלא לקמן (דף כ"ב ע"ב) איתא רבי יוחנן בן זכאי דורש כמין חומר וכו', רבי שמעון בריבי דורש כמין חומר וכו', עיין שם. וכתבו התוספת (ד"ה מה) במדרש יש דמרצע בגימטריא ארבע מאות וכו', עיין שם. ויש לתמוה חדא דמאי בעי בזה התוספת דהביאו המדרש הזה, ומה קשה להו. ועוד קשה על המדרש הזה תרתי, חדא דמאי ענין לזה כמה זמן היו במצרים. ועוד קשה הלא באמת העבדות במצרים לא היה רק רד"ו, רק הגירות היה ת' שנה שהתחיל משנולד יצחק אבל לא העבדות, וכאן בעבדות איירינן והבן, והיא תמיה גדולה לענ"ד.

והנ"ל בזה, דכבר מבואר בש"ך חו"מ דלשון בני אדם לחוד ולשון תורה לחוד, וקיימא לן בחו"מ בשטרות הולכין אחר לשון בני אדם, והנה לשון בני אדם הוא עולם ממש נצחית, מה שאין כן בלשון תורה מצינו לפעמים בלשון נצחי, ולפעמים על זמן, כמו עד עולם דנרצע (שמות כא ו, קידושין ט"ו ע"א). וטעם כמוס יש בדבר, כי בז' הקפות של שמיטות, הוי היקף של שבע ספירות הבנין דמרמז עליהם, ויובלא עלמא דחירותא בונה עולם חדש הוא, וכן מצינו לפעמים עולמו של אדם נקרא עולם. והנה לפי זה כל חד כדאיתא, דבהשטר בנכסיך משמע כל זמן שהוא נכסיך, והיינו בחיים ולא לאחר מיתה, כמו דאמר רב אשי שם בכתובות, או לאביי שם משום יד בעל השטר על התחתונה עיין שם, ובפירותיהן של נכסיך קאמר ודוק, ולכך הוה אמינא דאין בכלל זה לאחר מיתה, ואתא עד עולם לומר אף לאחר מיתה. מה שאין כן כאן דלא תוסיפו לראותם, סתמא משמע בין בחיים בין במותם, ודאי דאתא עד עולם לומר דוקא כל ימי עולמם, מה שאין כן לאחר שכלה עולמם, ובפרט הרשעים דאין להם עולם אלא זו, והבן כי נכון הוא בס"ד.