הלכה על שמות 22:15

חֲמִשִׁים כֶּסֶף שֶׁל קְנָס הֵם דְּמֵי הֲנָאַת שְׁכִיבָה בִּלְבַד. וְחַיָּב הַמְפַתֶּה לִתֵּן בּשֶׁת וּפְגָם יוֹתֵר עַל הַקְּנָס הַקָּצוּב בַּתּוֹרָה. יֶתֶר עָלָיו הָאוֹנֵס שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. שֶׁהַנִּבְעֶלֶת בִּרְצוֹנָהּ אֵין לָהּ צַעַר וַאֲנוּסָה יֵשׁ לָהּ צַעַר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּאֲנוּסָה (דברים כב כט) "תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ":

הַתּוֹבֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְנָס שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְיֵשׁ בּוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכָפַר בְּכָל דָּבָר וְנִשְׁבַּע הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. כֵּיצַד. תְּבָעוֹ וְאָמַר לוֹ אָנַסְתָּ אוֹ פִּתִּיתָ בִּתִּי וְהוּא אָמַר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִּתֵּיתִי וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ אִלּוּ הוֹדָה הָיָה מְשַׁלֵּם בּשֶׁת וּפְגַם עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ גָּנַבְתָּ שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָּנַבְתִּי וְנִשְׁבַּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כֶּפֶל בְּהוֹדָאָתוֹ מְשַׁלֵּם הוּא אֶת הַקֶּרֶן בְּהוֹדָאָתוֹ:

קְנָסוֹת שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע אֵינָם נִשְׁמָטִין. וְאִם זְקָפָן בְּמִלְוֶה נִשְׁמָטִים. וּמֵאֵימָתַי נִזְקָפִין בְּמִלְוֶה מִשְּׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין: