Parshanut על שמות 22:15

וכי יפתה כו' אשר לא ארשה. די לא מארסא, (ת"א). וזה כפי רע"ק דספרי ומייתי ליה בכתובות ל"ח אשר לא ארוסה וס"ד נקטליניה וישלם קנס קמ"ל, אבל אם נתארסה ונתגרשה חייב קנס ומשלם לאביה, ונכון, דאל"כ הוה ליה לתרגם די לא נתארסה.

מהר ימהרנה לו וכו' מכילתא, מגיד שהוא עושה עליו מוהר. ואין מוהר אלא כתובה, שנאמר הרבו עלי מוהר וכו'. דע דאף לתנאי דסברי כתובה ד"ת, זה דוקא בנושא אשה מדעתו צריך ליתן לה כתובה, אבל בנושא אשה בעל כרחו וצריך לישא אותה והב"ד כופין אותו לא מקרי מוהר, וכמו קרא דמייתי דחשקה נפשו בה, ולכן באנוסה לולא הקנס שנותן לה מיד כשנושא אותה אח"כ אף שנבעלה לו שלא כדרכה ועדיין בתולה למישקל כתובה מאחר, בכ"ז אם המאנס נושא אותה שכשהיא רוצה כופין אותו לישא אותה אין לה כתובה מן התורה. ומסולק קושיית תוספות פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ט ע"ב) ד"ה טעמא עיי"ש. ולזה במפתה שעושה עליו מוהר וכותב לה מאתיים זוז, מדקרי לזה מוהר חזינא דבדעתו וברצונו תלוי ואם אינו רוצה אינו מוכרח לישא אותה, לכן אם נושא אותה חייבתו תורה במוהר, וזה פירוש הגמרא מהר ימהרנה לו מדעתו משמע ודו"ק.